שפות העת העתיקה
המאיה
מסו-אמריקה · מהכתובות הראשונות ועד נפילת נוחפטן
בני המאיה הותירו את הכתב הקדם-קולומביאני היחיד ביבשת אמריקה שידוע לנו כי היה מסוגל לתעד כל דבר שאפשר לומר, והיחיד שפוענח ברובו. אלפי כתובות על סטלות, על מקדשים ועל כלי חרס מספרות על מלכים, על מלחמות ועל אלים, וארבעת הספרים ששרדו מכילים טבלאות אסטרונומיות. הכתב פוענח רק במחצית השנייה של המאה ה-20, וכיום מדברים בשפות המאיה יותר משישה מיליון בני אדם.
ערים ביער
ערי המאיה צמחו בשפלות הטרופיות של גואטמלה, בליז ודרום מקסיקו וברמות שמדרום להן. בתקופה הקלאסית (בערך 250–900) שלטו בהן מלכים שנשאו את התואר ajaw, "אדון"; טיקאל, קלקמול, פלנקה וקופאן התחרו זו בזו כמדינות-ערים, ואימפריה אחת לא קמה מעולם. המלכים ציוו לחקוק על סטלות, על מזבחות ועל מדרגות אבן את תקופות שלטונם, את לידת יורשיהם, את ניצחונותיהם ואת הטקסים שערכו.
במאה ה-9 חדלו הערים הגדולות של השפלה הדרומית לבנות ולרשום תאריכים, ובתוך דורות ספורים ננטשו ברובן. הסיבות שנויות עדיין במחלוקת; בין האפשרויות נשקלות בצורת, מלחמות ואדמה מדולדלת. בצפון יוקטן המשיכו לשגשג צ׳יצ׳ן איצה ומאוחר יותר מאיאפן. הספרדים החלו להכניע את אזור המאיה בשנות ה-20 של המאה ה-16; עיר המאיה העצמאית האחרונה, נוחפטן, ששכנה על אי באגם פטן איצה, נפלה רק ב-1697.
שפת הכתובות
שפות המאיה הן משפחה בפני עצמה. כיום מדברים בכשלושים מהן יותר משישה מיליון בני אדם, בעיקר בגואטמלה ובמקסיקו; ב-1996 הכירה גואטמלה באופן רשמי ב-21 מהן.
הכתובות מהתקופה הקלאסית כתובות ברובן בשפה אחת, המכונה מאיה קלאסית. היא שייכת לענף הצ׳ולאני; לפי הדעה הרווחת היא אם השפות הצ׳ולאניות המזרחיות, שמהן שרדה עד היום צ׳ורטי, והיא קרובה מאוד לצ׳ול. נראה שהיא שימשה שפת כתיבה יוקרתית, בדומה ללטינית באירופה של ימי הביניים, גם במקומות שבהם דיברו בשפות אחרות, אם כי בכתובות מופיעים גם מאפיינים מקומיים, למשל יוקטקיים. הכתובות הקדומות ביותר שאפשר לזהות כמאיה הן מהמאה ה-3 לפנה״ס (סן ברטולו, גואטמלה).
סימנים למילים ולהברות
כתב המאיה הוא כתב לוגו-סילבי, בדומה מאוד לכתב היפני של ימינו. חלק מהסימנים (לוגוגרמות) מייצגים מילים שלמות, ואחרים מייצגים הברה (עיצור ואחריו תנועה, או תנועה לבדה). סופר יכול היה לכתוב מילה בלוגוגרמה אחת, בהברות בלבד או בשתי הדרכים יחד, ואז רמז הסימן ההברתי כיצד לקרוא את הלוגוגרמה. המילה bʼalam, "יגואר", מתועדת כלוגוגרמה, כרצף ההברות bʼa-la-ma וכשילוב של השניים.
הסימנים מקובצים בגושים מרובעים, ובדרך כלל יש בכל גוש בין סימן אחד לארבעה. את הגושים קוראים בזוגות של טורים, משמאל לימין ומלמעלה למטה. הברה המסתיימת בעיצור נכתבת בשני סימנים, והתנועה השנייה אינה נהגית: השם Pakal נכתב pa-ka-la.
איך מאייתים מילים
בתעתיק, אותיות גדולות מציינות לוגוגרמה ואותיות קטנות את הסימנים ההברתיים:
| כתיב | קריאה | משמעות |
|---|---|---|
| PAKAL-la, pa-ka-la | pakal | מגן; שמו של המלך פקאל |
| BʼALAM, bʼa-la-ma | bʼalam | יגואר |
| AJAW, a-ja-wa | ajaw | אדון, שליט |
| KʼINICH | kʼinich | קורן, דמוי שמש; תואר מלכותי |
| ka-ka-wa | kakaw | קקאו (נכתב על כלים למשקאות קקאו) |
| TUN | tuun | אבן; גם שנה קלנדרית בת 360 ימים |
ספירה בעשרים
בני המאיה ספרו בעשרים וכתבו מספרים בשיטה מיקומית, בדומה לדרך שבה אנחנו כותבים בספרות עשרוניות. שלושה סימנים הספיקו: נקודה לאחת, קו לחמש וצדף לאפס. מספרים עד תשע-עשרה הורכבו מנקודות ומקווים; המקומות הגבוהים יותר נערמו מעל, והנמוך ביותר בתחתית. המספר 33 הוא נקודה (עשרים, כלומר 1 × 20) מעל שלוש-עשרה (שלוש נקודות מעל שני קווים).
כמו קודמיהם במסו-אמריקה, השתמשו בני המאיה בסימן אפס למקום ריק, באופן עצמאי מהעולם הישן. בלוח השנה הספירה הייתה שונה מעט: המקום השלישי היה שווה לא 400 אלא 360 ימים.
סימני המספרים של המאיה
- 0צדף
- 1נקודה
- 2
- 3
- 4
- 5קו
- 6
- 7
- 10שני קווים
- 13
- 15שלושה קווים
- 19
1 מעל 1333 = 1 × 20 + 13; המקום הגבוה עומד מעל הנמוך
הסימנים מוצגים בגופן Noto Sans Mayan Numerals. יוניקוד כולל עד כה רק את סימני המספרים של המאיה, ולא את שאר סימני המאיה (נכון ל-2026).
לוחות שנה והספירה הארוכה
בני המאיה ניהלו כמה לוחות שנה בו-זמנית. הספירה המקודשת, tzolkʼin, מנתה 260 ימים (13 מספרים ו-20 שמות ימים); השנה האזרחית, haabʼ, מנתה 365 ימים (18 חודשים בני 20 יום ועוד 5 ימים נוספים). השניים חזרו ונפגשו בכל 52 שנים, במה שמכונה המעגל הקלנדרי.
על הסטלות נכתבו התאריכים גם בספירה הארוכה: מספר הימים שחלפו מאז ראשית מיתית, שלפי המתאם המקובל ביותר חלה ב-11 באוגוסט 3114 לפנה״ס. היחידות הן היום (kʼin), 20 ימים (winal), 360 ימים (tuun), 7,200 ימים (kʼatun) ו-144,000 ימים (bʼakʼtun). התאריך 13.0.0.0.0, 21 בדצמבר 2012, לא היה קץ העולם: כתובת בפלנקה מתייחסת לתאריך בשנת 4772.
ארבעה ספרים
בני המאיה כתבו גם ספרים: רצועות ארוכות של נייר שהוכן מהקליפה הפנימית של עץ פיקוס בר, צופו בשכבה דקה של סיד (טיח) וקופלו כמו אקורדיון. כנראה היו מאות כאלה, ואולי אלפים. הנזיר הפרנציסקני דייגו דה לנדה (לימים הבישוף של יוקטן), שראה בהם עבודת אלילים, ציווה לשרוף ספרים ודימויים במאני שביוקטן ב-12 ביולי 1562; לפי עדותו שלו נשרפו 27 ספרים.
רק ארבעה ספרי מאיה שרדו, כולם מהתקופה הפוסט-קלאסית (בערך המאות ה-11 עד ה-15): קודקס דרזדן, קודקס מדריד, קודקס פריז וקודקס המאיה של מקסיקו (לשעבר קודקס גרולייה), שאמיתותו אושרה בבדיקה ב-2016. את קודקס דרזדן קנה בווינה ב-1739 יוהאן כריסטיאן גצה (Johann Christian Götze), מנהל הספרייה המלכותית בדרזדן. הספרן ארנסט פרסטמן (Ernst Förstemann) פרסם פקסימיליה שלו ב-1880, ובשנים שלאחר מכן פענח בעזרתו את לוח השנה ואת המספרים של המאיה. בהפצצת דרזדן בפברואר 1945 ניזוק הקודקס ממים במרתף שהוצף.
פענוח, סימן אחר סימן
את המספרים ואת לוח השנה אפשר היה לקרוא כבר בסוף המאה ה-19, אבל שאר הכתב עמד בפני הפענוח זמן רב. באמצע המאה ה-20 גרס חוקר המאיה המשפיע ביותר, הבריטי ג׳. אריק ס. תומפסון (J. Eric S. Thompson), שהסימנים מייצגים בעיקר רעיונות שאין להם קשר להגייה.
ב-1952 פרסם יורי קנורוזוב מלנינגרד, אז בן שלושים, מאמר שטען כי מה שמכונה האלפבית של לנדה הוא למעשה רשימה של הברות. תומפסון דחה את עבודתו, ומכיוון שמעטים במערב העזו לחלוק עליו, היא זכתה להכרה רק לאט. החל מ-1960 הראתה טטיאנה פרוסקוריאקוף מתוך הסטלות של פיידרס נגרס שהתאריכים שעליהן מתעדים לידות, עליות לשלטון ופטירות של שליטים אמיתיים: הכתובות הן היסטוריה, ולא רק אסטרונומיה.
נקודת המפנה הגיעה בדצמבר 1973, בכנס מסה רדונדה הראשון בפלנקה, שבו קראו לינדה שילי, פיטר מת׳יוז ופלויד לאונסברי חלק גדול מרשימת מלכי פלנקה. משנות ה-80 התרבו הקריאות במהירות; לפי הערכה מ-2008 אפשר להגות כ-80% מטקסטי המאיה ולהבין כ-60% מהם.
פקאל ומקדש הכתובות
קיניץ׳ חנאב פקאל נולד ב-603 ומלך בפלנקה מ-615 ועד מותו ב-683. מעל קברו ניצב מקדש הכתובות, שהטקסט שבו, בן 617 גליפים, הוא מהארוכים בעולם המאיה.
ב-1948 (לפי מקורות אחדים ב-1949) הרים הארכאולוג המקסיקני אלברטו רוס לואייה (Alberto Ruz Lhuillier) לוח אבן ברצפת המקדש ומצא מתחתיו גרם מדרגות מלא הריסות. ארבע שנים עמל על פינויו, עד שב-1952 הגיע אל הקבר: שלד המלך שכב בסרקופג, ועמו מסכת ירקן ומחרוזות.
מלכים באבן
אחרי הכיבוש
אחרי בוא הספרדים החלו לכתוב את שפות המאיה באלפבית הלטיני. כך שרדו טקסטים מקוריים של בני המאיה: ספר הקודש של בני הקיצ׳ה, פופול וו, ידוע מכתב יד שהעתיק ותרגם לספרדית בסביבות 1701 הנזיר הדומיניקני פרנסיסקו חימנס בצ׳יצ׳יקסטננגו, וספרי צ׳ילאם באלאם נכתבו במאיה יוקטקית.
כתב המאיה יצא משימוש בתקופה הקולוניאלית. שפות המאיה לא: חלק גדול מאוכלוסיית גואטמלה מדבר באחת מהן, ובמאיה יוקטקית מדברים עדיין ברחבי יוקטן.
ציר זמן
- המאה ה-3 לפנה״סכתובות המאיה הקדומות ביותר (סן ברטולו, צ׳קחובון).
- בערך 250–900התקופה הקלאסית: סטלות וכתובות מלכותיות.
- 615–683שלטונו של קיניץ׳ חנאב פקאל בפלנקה.
- בערך 723–726משקוף 24 מיאשצ׳ילאן.
- בערך 790ציורי הקיר בבונמפאק.
- המאה ה-9שקיעתן של ערי השפלה הדרומית.
- 12 ביולי 1562דייגו דה לנדה מצווה לשרוף ספרי מאיה במאני.
- 1697הספרדים כובשים את נוחפטן, עיר המאיה העצמאית האחרונה.
- בערך 1701פרנסיסקו חימנס מעתיק את פופול וו.
- 1739הספרייה בדרזדן קונה קודקס מאיה.
- 1880פרסטמן מפרסם פקסימיליה של קודקס דרזדן.
- 1952מאמרו של קנורוזוב על הכתב ההברתי; רוס לואייה מוצא את קבר פקאל.
- 1960פרוסקוריאקוף: הכתובות מתעדות את תולדות השליטים.
- 1973כנס מסה רדונדה הראשון בפלנקה.
- 2016אמיתותו של קודקס המאיה של מקסיקו מאושרת.
שפות המאיה על הגלובוס
הקישו על שפה כדי להציג אותה על הגלובוס:
מקורות וקריאה נוספת
- Michael D. Coe: Breaking the Maya Code. Thames & Hudson, מהדורה 3, 2012.
- Simon Martin, Nikolai Grube: Chronicle of the Maya Kings and Queens. Thames & Hudson, מהדורה 2, 2008.
- Stephen Houston, John Robertson, David Stuart: The Language of Classic Maya Inscriptions. Current Anthropology 41, 2000, עמ׳ 321–356.
- Robert J. Sharer, Loa P. Traxler: The Ancient Maya. Stanford University Press, מהדורה 6, 2006.
- Glottolog 5 (השפות וסיווגן).