שפות העת העתיקה
אקסום
אתיופיה ואריתריאה · מכתובות דרום-ערביות ועד ליטורגיה חיה
ממלכת אקסום, בשטחן של צפון אתיופיה ואריתריאה של היום, שלטה במאות הראשונות לספירה במסחר בים האדום, טבעה מטבעות זהב והציבה סטלות אבן שגובהן יותר מעשרים מטרים. שפתה, געז, נכתבה בכתב שמקורו בכתב הדרום-ערבי, ובמאה ה-4, בימי המלך עזנה, נוספו לכתב הזה סימני תנועות. כך נוצר הכתב האתיופי ההברתי, שמשמש עד היום לאמהרית ולתיגרינית, ואילו הגעז עצמה שרדה כשפת הקודש של הכנסיות האתיופית והאריתראית.
ממלכה על נתיב המסחר
המדינה האקסומית קמה ברמת תיגראי ובשטחה של אריתריאה של היום; הממצאים הארכאולוגיים מציבים את היווצרותה איפשהו בין 150 לפנה״ס ל-150 לספירה. בירתה הייתה אקסום, שהנמל אדוליס חיבר אותה לים. היא נזכרת לראשונה ב"פריפלוס של הים האריתראי", מדריך לסוחרים מאמצע המאה ה-1, שמזכיר את אקסום ואת אדוליס ומונה את השנהב ואת שריון הצבים כמוצרי הייצוא העיקריים.
הנתיב בין מצרים הרומית להודו עבר בים האדום, ואקסום התעשרה ממנו. במאה ה-3 מנה הנביא מאני, מייסד המניכאיזם, את אקסום בין ארבע הממלכות הגדולות של העולם, לצד רומא, פרס ו"סיליס", שמזוהה בדרך כלל עם סין. בשנות ה-20 של המאה ה-6 כבש המלך כאלב את חמיר שבדרום ערב. מהמאה ה-7 שקעה הממלכה: ההתפשטות הערבית ניתקה אותה מהמסחר בים התיכון, וטביעת המטבעות פסקה. המדינה הגיעה לקצה בנסיבות לא ברורות סביב שנת 960.
קודמים דרום-ערביים
לפני אקסום שכנה באותו אזור ממלכה המוכרת מכתובותיה בשם דעמת (Dʿmt, Daʿamat), שמרכזה היה כנראה ביחא. המקדש שלה בסגנון סבאי, המתוארך בהשוואה למבנים דרום-ערביים לסביבות המאה ה-7 לפנה״ס, נחשב לבניין העומד העתיק ביותר באתיופיה. כתובות מאמצע האלף ה-1 לפנה״ס כתובות בסבאית, שפת ממלכת שבא הדרום-ערבית שבתימן של היום, ובכתב הדרום-ערבי.
הרעיון הישן שלפיו ייסדו מהגרים סבאים את הציוויליזציה האתיופית ננטש; דוברי שפות שמיות חיו באזור עוד קודם לכן, וההשפעה הסבאית נחשבת כיום מוגבלת. אולם היא הטביעה חותם עמוק על הכתיבה. הכתב הדרום-ערבי (בערבית: מוסנד) הוא כתב עיצורים שאינו מציין תנועות; בדרך כלל הוא נכתב מימין לשמאל, לפעמים בבוסטרופדון, ומפריד בין מילים בקו אנכי. ממנו התפתח הכתב האתיופי.
שפת הגעז
געז, המכונה בספרות המחקר גם אתיופית קלאסית, היא שפה שמית. היא נמנית עם השפות האתיו-שמיות, ובתוכן עם הענף הצפוני, יחד עם התיגרינית והתיגרית; האמהרית שייכת לענף הדרומי. הגעז לא התפתחה מהסבאית. אולם לפי הדעה הרווחת היא גם אינה האם המשותפת של השפות האתיו-שמיות המודרניות, אלא נפרדה בשלב מוקדם משפת אם משותפת שאינה מתועדת.
כמו שפות שמיות אחרות, הגעז בנויה על שורשים עיצוריים ויש בה ריבוי פנימי ("שבור"), שמשנה את התנועות בתוך המילה: bet "בית" – ʾabyāt "בתים", faras "סוס" – ʾafrās, kokab "כוכב" – kawākəbt. סדר המילים הרגיל הוא נשוא – נושא – מושא, והמושא מקבל את הסיומת -a: takala bəʾsi ʿəḍa "האיש נטע עץ". שייכות מובעת בסמיכות, כמו בעברית: walda nəguś "בן המלך". אופייניים לשפות האתיו-שמיות עיצורים אג׳קטיביים, הנהגים כשהגלוטיס סגור, ועיצורים וילוניים משופתים (kʷ, gʷ).
מילים שמיות
למילים בגעז יש לעיתים קרובות מקבילות קרובות בעברית ובערבית; הקרבה ניכרת בעיקר בעיצורי השורש:
| געז | משמעות | עברית / ערבית |
|---|---|---|
| ቤት bet | בית | bayit / bayt |
| ስም səm | שם | šēm / ism |
| አብ ʾab | אב | ʾāb / ʾab |
| እድ ʾəd | יד | yād / yad |
| ርእስ rəʾs | ראש | rōʾš / raʾs |
| ወልድ wald | בן | yeled "ילד" / walad "ילד, בן" |
| ኮከብ kokab | כוכב | kôkāb / kawkab |
| ሰላም salām | שלום, ברכה | šālôm / salām |
| አሐዱ ʾaḥadu | אחד | ʾeḥād / ʾaḥad |
| ንጉሥ nəguś | מלך | – (ומכאן התואר האתיופי נגוס) |
תנועות שנצמדו לעיצורים
הרישומים המוקדמים ביותר של געז נכתבו בכתב ללא תנועות, בסימנים זהים כמעט לצורות הבסיסיות של הכתב המאוחר. סטלת האוולטי במטרה שבאריתריאה נחשבת לעיתים קרובות לדוגמה העתיקה ביותר הידועה, אף שתיארוכה אינו ודאי. מלכי אקסום חרטו כתובות הן בכתב הזה והן בכתב הדרום-ערבי. במאה ה-4, בימי המלך עזנה, מופיעות הכתובות הראשונות עם תנועות מסומנות במלואן. התנועה הוצמדה לסימן העיצור בשינוי קטן בצורתו: קו נוסף, טבעת או כיפוף. כך הפך האלפבית לאבוגידה – כתב שבו כל סימן מייצג עיצור עם תנועה מסוימת.
לכל עיצור שבע צורות, המכונות "סדרים". הסדר הראשון, הבסיסי, נקרא עם התנועה a, והאחרים עם u, i, ā, e, ə ו-o. הסדר השישי משמש גם לעיצור ללא תנועה, ולכן שם השפה, ግዕዝ, Gəʿəz, נכתב בשלושה סימנים של הסדר השישי. מדוע ובהשפעת מה נוצרו סימני התנועות אין יודעים. הועלתה השערה על השפעת כתבי הודו, הפועלים בדרך דומה ושהאקסומים יכלו להכיר בזכות המסחר עם הודו; המסורת האתיופית מייחסת את ההמצאה לפרומנטיוס. בניגוד לדגם הדרום-ערבי שלו, הכתב האתיופי נכתב משמאל לימין.
שבעה סדרים וסימנים בסיסיים
- laסדר 1: צורה בסיסית
- luסדר 2
- liסדר 3
- lāסדר 4
- leסדר 5
- lə / lסדר 6: ə או בלי תנועה
- loסדר 7
- ha
- ma
- sa
- qakʼ אג׳קטיבי
- ba
- na
- ʾaעצירה סדקית
- ka
- wa
- ʿaʿayin לועי (ע)
- za
- ga
gə-ʿə-zGəʿəz, שם השפה: שלושה סימנים של הסדר השישי, g, ʿ ו-z, בלי תנועה או עם ə
התעתיק לפי הדקדוק של למבדין (a, ā); באנציקלופדיה Aethiopica נכתבות אותן תנועות כ-ä ו-a. שימו לב לשמות ביוניקוד: הסדר השישי נקרא למשל ETHIOPIC SYLLABLE LE, והחמישי LEE. הסימנים מוצגים בגופן Noto Serif Ethiopic.
אותיות משבא
מתוך 29 אותיות הכתב הדרום-ערבי, 24 מקבילות לאותיות אתיופיות בעלות אותו צליל. צורות רבות השתנו רק מעט; הסימנים האתיופיים מוצגים כאן בסדר הראשון (עם התנועה a):
| דרום-ערבי | אתיופי | צליל |
|---|---|---|
| 𐩠 | ሀ | h |
| 𐩡 | ለ | l |
| 𐩣 | መ | m |
| 𐩧 | ረ | r |
| 𐩨 | በ | b |
| 𐩩 | ተ | t |
| 𐩬 | ነ | n |
| 𐩱 | አ | ʾ |
| 𐩫 | ከ | k |
| 𐩥 | ወ | w |
| 𐩲 | ዐ | ʿ |
| 𐩴 | ገ | g |
עזנה, פרומנטיוס והצלב
עזנה מלך משנות ה-20 של המאה ה-4 ועד סביב 360, והוא אחד ממלכי אקסום המתועדים ביותר. לפי ההיסטוריון הכנסייתי רופינוס, הנערים פרומנטיוס ואדסיוס מצור נלקחו כעבדים לחצר אקסום, לאחר שספינתם עגנה בנמל בים האדום והמקומיים הרגו את הצוות. האחים סייעו בחינוך היורש הצעיר ועודדו את הנצרות. מאוחר יותר ביקש פרומנטיוס מהפטריארך אתנסיוס באלכסנדריה בישוף לאקסום, והוסמך לתפקיד בעצמו – לפי המסורת ב-328, ולפי אחרים בין 340 ל-346. הוא היה הבישוף הראשון של אתיופיה.
כתובותיו של עזנה מתעדות את חילופי האמונה. המוקדמות שבהן קוראות לאל מחרם, בגרסאות היווניות ארס, והמאוחרות ל"אדון השמים"; הגרסה היוונית של אחת הכתובות המאוחרות מכנה את המלך משרת המשיח. סביב 340 הוחלפו הסהר והדיסקה שעל מטבעותיו של עזנה בצלב. מכתב משנת 356/357 מאת הקיסר הרומי קונסטנטיוס השני, הממוען לעזנה ולאחיו סזאנס, ביקש להחליף את פרומנטיוס בבישוף אריאני; הבקשה לא נענתה.
אבן עזנה, השמורה כיום תחת מחסה באקסום, נושאת את תיאור המסע נגד הבג׳ה שלוש פעמים: ביוונית, ובגעז הכתובה הן בכתב האתיופי והן בכתב הדרום-ערבי. לפי הדעה הרווחת, גם הגרסה הדרום-ערבית כתובה בגעז, ורק מחקה צורות סבאיות.
זהב עם כיתוב יווני
אקסום החלה לטבוע מטבעות משלה סביב 270, בימי המלך אנדוביס – המדינה היחידה באפריקה שמדרום לסהרה שעשתה זאת בזמנה. היא הנפיקה מטבעות זהב, כסף וברונזה. על מטבעות הזהב, ששימשו גם בסחר החוץ, מופיע כמעט תמיד כיתוב ביוונית, כמו "מלך האקסומים"; על מטבעות הכסף והברונזה החליפה הגעז בהדרגה את היוונית. מטבעות אקסומיים נמצאו במקומות רחוקים כמו קיסריה שבארץ ישראל ודרום הודו.
על כמה מטבעות מופיע מוטו קצר, ביוונית τοῦτο ἀρέσῃ τῇ χώρᾳ, "ייטב הדבר בעיני הארץ", ומאוחר יותר גם בגעז. מטבעותיו של עזנה עם הצלב הם, לפי הדעה הרווחת, מהמטבעות הראשונים ממש שהופיע עליהם הצלב הנוצרי. הטביעה פסקה כנראה במאה ה-7.
מהסהר אל הצלב
כתבי הקודש בגעז
הנצרות הביאה עמה עידן של תרגום. רוב הטקסטים מהתקופה האקסומית הם תרגומים נוצריים מיוונית: הבשורות, כתבי הקודש כולם ואוספים של תקנות וכתבים כנסייתיים. בכתבי הקודש האתיופיים 81 ספרים, ובהם חיבורים שכנסיות אחרות לא קיבלו, כמו ספר היובלים וספר חנוך. ספר חנוך שרד בשלמותו רק בגעז.
כתבי היד העתיקים ביותר הידועים בגעז הם שני ספרי בשורות ממנזר אבא גרימה שבתיגראי. המסורת מייחסת אותם לקדוש גרימה, אחד מ"תשעת הקדושים", שלפי המסורת הגיעו לאתיופיה ב-494. חוקרים אירופים תיארכו אותם בעבר אפילו לסביבות 1100, אך תיארוך פחמן רדיואקטיבי הציב אותם ב-390–570 (גרימה 2) וב-530–660 (גרימה 1). גרימה 2 הוא אפוא מספרי הבשורות המאוירים העתיקים ביותר ששרדו בעולם.
qāla barakat za-Henok za-kama bāraka ḫəruyāna wa-ṣādəqāna …
- qāla barakat
- דבר הברכה (qāla = "דבר" בצורת נסמך)
- za-Henok
- של חנוך
- za-kama
- שבו
- bāraka
- בירך
- ḫəruyāna
- את הבחירים
- wa-ṣādəqāna
- ואת הצדיקים
דבר הברכה של חנוך, שבו בירך את הבחירים והצדיקים …פתיחת ספר חנוך. המילים מופרדות בסימן דמוי נקודתיים ፡. הסיומת -a מסמנת הן את המושא (ḫəruyāna) והן את האיבר הראשון בצירוף סמיכות (qāla). למילית החיבור wa- "ו-" מקור משותף עם wa- הערבית ו-wə- העברית; barakat "ברכה" מקבילה ל-baraka הערבית ול-bərākā העברית, ו-ṣādəq "צדיק" ל-ṣaddîq העברית.
שפה מתה, ליטורגיה חיה
מתי חדלה הגעז להיות שפת דיבור יומיומית אין לדעת בוודאות; ההערכות נעות בערך בין המאה ה-10 למאה ה-14. את מקומה תפסו האמהרית בדרום והתיגרינית והתיגרית בצפון. ועם זאת היא נותרה שפת הכתב של המדינה והכנסייה עד המאה ה-19, בדומה ללטינית באירופה של ימי הביניים. במאות ה-14 וה-15, כשכבר לא דיברו בה, פרחה ספרות הגעז: נכתבו תרגומים מערבית, סיפורי חיי קדושים וכרוניקות מלכותיות.
במאה ה-14 חיבר יסחק, איש כנסייה רם מעלה מאקסום, את ה"כברה נגסט", "תפארת המלכים" – סיפורם של מלכת שבא, שלמה המלך ובנם מנליק, שהשושלת הסולומונית של אתיופיה טענה כי היא צאצאית שלו. סביב 1450 תורגם לגעז קובץ החוקים "פתחה נגסט", שעמד בתוקפו עד החוקה של 1931.
כיום געז היא השפה הליטורגית של הכנסיות האורתודוקסיות האתיופית והאריתראית, של הכנסיות הקתוליות בנוסח המזרחי בשתי המדינות ושל יהודי אתיופיה (ביתא ישראל). הכתב האתיופי, הנקרא באמהרית ובתיגרינית פידל (fidäl בתעתיק המדעי המקובל של האמהרית), משמש לאמהרית, לתיגרינית באריתריאה ובאתיופיה, לתיגרית ולשורה של שפות נוספות, ובהן כמה שאינן שמיות.
כתבי יד מאוחרים
ציר זמן
- בערך המאה ה-7 לפנה״סמקדש בסגנון סבאי ביחא.
- אמצע האלף ה-1 לפנה״סכתובות בסבאית בכתב הדרום-ערבי בממלכת דעמת.
- בערך 150 לפנה״ס – 150 לספירההיווצרות המדינה האקסומית (על פי הממצאים הארכאולוגיים).
- אמצע המאה ה-1"הפריפלוס של הים האריתראי" מזכיר את אקסום ואת אדוליס.
- תחילת המאה ה-3המלך GDRT מתערב בדרום ערב; מיוחסת לו כנראה הכתובת המלכותית העתיקה ביותר ששרדה בגעז.
- בערך 270המטבעות האקסומיים הראשונים (המלך אנדוביס).
- שנות ה-20 של המאה ה-4 – בערך 360שלטון המלך עזנה; הכתובות הראשונות עם תנועות.
- 328, או 340–346פרומנטיוס מוסמך לבישוף הראשון של אקסום.
- בערך 340הצלב מחליף את הסהר והדיסקה על מטבעותיו של עזנה.
- 390–660ספרי הבשורות של אבא גרימה (תיארוך פחמן רדיואקטיבי).
- שנות ה-20 של המאה ה-6המלך כאלב כובש את חמיר שבדרום ערב.
- המאה ה-7שקיעת הממלכה; טביעת המטבעות פוסקת.
- בערך 960קץ ממלכת אקסום.
- המאה ה-14ה"כברה נגסט"; הגעז כבר רק שפת כתב וליטורגיה.
- 1937האיטלקים לוקחים את סטלת אקסום לרומא.
- 2005–2008הסטלה חוזרת לאקסום ומוצבת מחדש.
השפות על הגלובוס
הקישו על שפה כדי להציג אותה על הגלובוס:
מקורות וקריאה נוספת
- Stuart Munro-Hay: Aksum: An African Civilisation of Late Antiquity. Edinburgh University Press, 1991.
- David W. Phillipson: Foundations of an African Civilisation: Aksum and the Northern Horn, 1000 BC – AD 1300. James Currey, 2012.
- Thomas O. Lambdin: Introduction to Classical Ethiopic (Geʽez). Scholars Press, 1978.
- Gene Gragg: Geʽez (Aksum). בתוך: Roger D. Woodard (עורך): The Cambridge Encyclopedia of the World’s Ancient Languages. Cambridge University Press, 2004.
- Wolf Leslau: Comparative Dictionary of Geʽez (Classical Ethiopic). Harrassowitz, 1987.
- Glottolog 5 (השפות וסיווגן).