שפות העת העתיקה
העמים הגרמאניים והרונות
צפון אירופה ומרכזה · רונות מהמאה ה-2, ביבליה גותית מהמאה ה-4
העמים הגרמאניים כתבו לראשונה ברונות – כתב בן 24 אותיות שהתגבש ככל הנראה בשתי המאות הראשונות לספירה בהשראת אחד האלפביתים של אגן הים התיכון. הם חרטו רונות על כלי נשק ותכשיטים, ומאוחר יותר גם על אבנים. הכתובות העתיקות ביותר שתיארוכן ודאי נמצאו בביצות של דנמרק ומקורן במאה ה-2. במאה ה-4 המציא הבישוף הגותי וולפילה אלפבית משלו, המבוסס על האלפבית היווני, כדי לתרגם את כתבי הקודש, וכך הפכה הגותית לשפה הגרמאנית הראשונה שנשתמרו בה טקסטים של ממש. אנגלית, גרמנית, הולנדית והשפות הנורדיות – כולן צאצאיות של לשונם של העמים הגרמאניים הקדומים.
העמים הגרמאניים ושפתם
העמים הגרמאניים לא היו אומה אחת, אלא שבטים רבים שקשרה ביניהם לשון קרובה. האב הקדמון המשותף של שפותיהם, הפרוטו-גרמאנית, התפתח לפי הדעה הרווחת במאות האחרונות לפני הספירה בדרום סקנדינביה ובאזור שהוא היום צפון גרמניה. לא נשתמרו בה טקסטים רציפים, והבלשנים משחזרים אותה בהשוואה בין השפות המאוחרות יותר. הרומאים הכירו את הגרמאנים כשכניהם לאורך הריין והדנובה, ובערך בשנת 98 לספירה הקדיש להם טקיטוס חיבור שלם, "גרמאניה".
השפות הגרמאניות מתחלקות לשלושה ענפים. לענף המזרחי, שאליו השתייכו הגותית, הוונדלית והבורגונדית, אין צאצאים חיים. מהענף הצפוני צמחה הנורדית העתיקה, וממנה האיסלנדית, הנורווגית, השוודית, הדנית והפארואזית. הענף המערבי כולל את האנגלית, הגרמנית, ההולנדית, הפריזית והיידיש.
מעתק העיצורים
מה שמבדיל את השפות הגרמאניות משאר השפות ההודו-אירופיות הוא בראש ובראשונה שינוי סדיר בעיצורים, שתיאר יעקוב גרים (ולפניו, ב-1818, הבלשן הדני רסמוס ראסק) והוא מכונה "מעתק העיצורים הגרמאני הראשון" או "חוק גרים". במקום שבו בלטינית, ביוונית או בסנסקריט יש p, t, k, בשפות הגרמאניות יש f, þ (כמו th באנגלית), h; d הפך ל-t, ו-g הפך ל-k. כך מקבילה המילה הלטינית piscis למילה הגותית fisks ולאנגלית fish, והלטינית nox, noctis לגותית nahts ולגרמנית Nacht.
הגותית היא השפה הגרמאנית העתיקה ביותר שנשתמרו בה טקסטים של ממש, והיא שומרת על תכונות ארכאיות רבות. משום כך מצטטים אותה בבלשנות ההשוואתית יותר מכל שפה גרמאנית אחרת.
מילים קרובות
מילים גותיות, המקבילות שלהן באנגלית, בגרמנית ובאיסלנדית, ומילים קרובות בשפות הודו-אירופיות אחרות:
| גותית | אנגלית · גרמנית · איסלנדית | משמעות והשוואה |
|---|---|---|
| fisks | fish · Fisch · fiskur | דג; בלטינית piscis (p → f) |
| nahts | night · Nacht · nótt | לילה; בלטינית nox, noctis (k → h) |
| þata | that · das · það | ההוא, זה; ביוונית tó, בסנסקריט tad (t → þ) |
| sitan | sit · sitzen · sitja | לשבת; בלטינית sedēre (d → t) |
| ik | I · ich · ég | אני; בלטינית ego (g → k) |
| kunnan | can · können · kunna | לדעת (בגותית); בלטינית (g)nōscere, ביוונית gignṓskō (g → k) |
| dauhtar | daughter · Tochter · dóttir | בת; ביוונית thugátēr, בסנסקריט duhitā́ |
מאין באו הרונות
מוצאן של הרונות שנוי במחלוקת. רוב החוקרים סבורים שהן נוצרו במאה ה-1 או ה-2 על פי דגם של אחד האלפביתים שהיו אז בשימוש באיטליה ובאלפים: האלפבית הלטיני, או אחד האלפביתים הצפון-איטלקיים (הרטי, הוונטי, הצפון-אטרוסקי), שמקורם עצמו באטרוסקי. חוקרים סקנדינביים נוטים להעדיף את הלטינית, ואחרים מצביעים על כך שכמה רונות דומות לאותיות האלפביתים האלפיניים הן בצורה והן בצליל. כמחצית מהרונות תואמות אותיות של האלפבית הלטיני ושל האלפביתים הצפון-איטלקיים בצורה ובצליל (למשל ᚠ f, ᚱ r, ᛏ t); לגבי השאר הפרשנויות חלוקות. הצורות הזוויתיות, ללא קווים אופקיים, התאימו לחריטה בעץ.
ייתכן שהעדות המוקדמת ביותר למפגש של דוברי שפה גרמאנית עם הכתב היא קסדת הברונזה Negau B, מתוך מטמון שנמצא בסלובניה ב-1812. על שוליה חרוטה, מימין לשמאל ובאלפבית צפון-אטרוסקי, הכתובת 𐌇𐌀𐌓𐌉𐌙𐌀𐌔𐌕𐌉𐌕𐌄𐌉𐌅𐌀 (מוצגת כאן משמאל לימין; בתעתיק hariχasti teiva). כמעט כל החוקרים קוראים בה את השם הגרמאני הריגסט (Harigast); את ההמשך מפרשים בדרכים שונות, למשל "הריגסט הכוהן". מתי נחרטה הכתובת אין לדעת בוודאות; ההערכות נעות בין המאה ה-4 למאה ה-2 לפנה״ס. אין זו כתובת רונית, אלא כתב קדום יותר מהסוג שממנו אולי צמחו הרונות.
הפותארק בן 24 האותיות
הכתב הרוני העתיק ביותר נקרא פותארק על שם שש אותיותיו הראשונות (f, u, þ, a, r, k), או ליתר דיוק הפותארק הקדום. היו בו 24 רונות בסדר קבוע, מחולקות לשלוש קבוצות של שמונה (החלוקה מופיעה כבר על ברקטאטים מהמאה ה-6); כיום מכנים את הקבוצות ættir (בנורדית עתיקה "משפחות"). לכל רונה היה שם, בדרך כלל מילה שפותחת בצליל שלה: ᚠ נקראה *fehu "בקר, עושר", ᛗ נקראה *mannaz "אדם". השמות הפרוטו-גרמאניים לא נכתבו בשום מקום; הם משוחזרים מתוך שיר הרונות האנגלי העתיק, משמות הרונות הנורדיים המאוחרים ומשמות האותיות הגותיות.
הרשימה השלמה המוקדמת ביותר של כל 24 הרונות מופיעה על אבן קילבר מגוטלנד, מסביבות שנת 400. הרונות נכתבו משמאל לימין או מימין לשמאל, לפעמים בכיוון מתחלף משורה לשורה, ולעיתים קרובות בלי רווח בין המילים. ידועות כ-350 כתובות בפותארק הקדום, רובן קצרות: שם הבעלים או היוצר, הקדשה, לחש. הידיעה כיצד לקרוא אותן אבדה, והפותארק הקדום פוענח רק ב-1865, בידי החוקר הנורווגי סופוס בוגה.
הפותארק הקדום
- f*fehu "בקר, עושר"
- u*ūruz "שור בר"
- þ[θ]; השם אינו ודאי, בנורדית þurs "ענק"
- a*ansuz "אל"
- r*raidō "רכיבה"
- kהשם אינו ודאי
- g*gebō "מתנה"
- w*wunjō "שמחה"
- h*hagalaz "ברד"
- n*naudiz "צורך"
- i*īsaz "קרח"
- j*jēran "שנה, קציר"
- ïהצליל אינו ודאי; *ī(h)waz "טקסוס"
- pנדירה; השם לא ברור
- zמאוחר יותר r (ʀ); השם אינו ודאי (בדרך כלל משוחזר כ-*algiz)
- s*sōwilō "שמש"
- t*tīwaz, האל טיר (Týr)
- b*berkanan "ליבנה"
- e*ehwaz "סוס"
- m*mannaz "אדם"
- l*laguz "מים"
- ŋ*ingwaz, האל אינג (Ing)
- d*dagaz "יום"
- o*ōþalan "אדמת נחלה"
harjaהכתובת על המסרק מווימוזה (בערך 150–200), ככל הנראה שם של אדם, אולי "לוחם"
שמות הרונות הם שחזורים (כוכבית מסמנת צורה שאינה מתועדת), ובכמה רונות השם או הצליל אינם ודאיים. צורות הרונות השתנו ממקום למקום ולאורך הזמן; ביוניקוד הרונות מקודדות משמאל לימין. התווים מוצגים בגופן Noto Sans Runic.
מסרקים, תכשיטים וקרני זהב
הכתובות הרוניות העתיקות ביותר שתיארוכן ודאי מגיעות מביצות בדנמרק, שבהן הוטמנו בתקופה הרומית כלי נשק וציוד כמנחה. על המסרק מווימוזה שבאי פין, מסביבות 150–200, חרותה המילה harja. ב-2023 הודיעו ארכאולוגים נורווגים על גילוי אבן סווינגרוד (בעיריית הולה), שעל פי תיארוך הקבר נעשתה מתישהו בין המאה ה-1 לפנה״ס למאה ה-3 לספירה; ייתכן אפוא שהיא עתיקה עוד יותר, אבל התיארוך אינו ודאי. הפותארק הקדום לא שימש רק בצפון: ידועות כתובות גם מחבל הריין, מאלמניה ומזרחה עד הקרפטים, למשל על ענק הזהב מאוצר פייטרואסלה ברומניה, שאת כתובתו קוראים gutani… hailag ומקשרים אותה לגותים.
סביב שנת 400 החלו להציב אבני רונות כמצבות זיכרון (קדום מהן רק הממצא הבודד מסווינגרוד). אבן טונה שבדרום-מזרח נורווגיה מנציחה אדם בשם וודורידז (Woduridaz), ולפי הקריאה המקובלת מזכירה גם שלוש בנות וירושה (þrijōz dohtrīz, "שלוש בנות"). אך הכתובת המפורסמת ביותר מהתקופה המוקדמת היא המשפט על קרן הזהב מגאלהוס.
רונות על חפצים
ek hlewagastiz : holtijaz : horna : tawido :
- ek
- אני
- hlewagastiz
- הלוגסטיז (שם, אולי "אורח התהילה")
- holtijaz
- הולטיאז (ככל הנראה "בן הולט")
- horna
- קרן (יחסת מושא)
- tawido
- עשיתי
אני, הלוגסטיז הולטיאז, עשיתי את הקרן.הכתובת הייתה על הקצרה מבין שתי קרני הזהב שנמצאו ב-1734 בגאלהוס שבדרום יוטלנד; הקרניים היו מתחילת המאה ה-5. ב-1802 התיך אותן גנב, ולכן הכתובת ידועה רק מציורים. זהו אחד המשפטים השלמים המוקדמים ביותר בפותארק הקדום ושורת השירה הגרמאנית העתיקה ביותר שנשתמרה: המילים hlewagastiz, holtijaz ו-horna קשורות באליטרציה, חזרה על העיצור h בראש המילה. את holtijaz מפרשים בדרך כלל כשם אב; אחרים קוראים בה "של היער". הנקודתיים הם סימני הפרדה בין מילים.
רונות ואבני רונות בתקופת הוויקינגים
בסקנדינביה, במהלך המאות ה-7 וה-8, ירד מספר הרונות מ-24 ל-16. כך נוצר הפותארק הצעיר, כתבה של תקופת הוויקינגים, בגרסה דנית ובגרסה שוודית-נורווגית. עתה נאלצה רונה אחת לייצג כמה צלילים: ᚢ ציינה u, o ו-y, ו-ᚴ גם k וגם g. בה בעת התפתחה הנורדית העתיקה וצלילים נוספו לה. כמה אלפי אבני רונות נושאות כתובות ברונות הצעירות, רובן בשוודיה, ורובן מצבות זיכרון לקרובי משפחה שמתו.
אבן רק (Rök) שבאסטרגטלנד בשוודיה, מתחילת המאה ה-9, נושאת כ-760 סימנים – הכתובת הרונית הארוכה ביותר הידועה על אבן. אב בשם וארין הציב אותה לזכר בנו המת, ואמוד. הטקסט קשה במכוון: חלקו כתוב בצופן וחלקו בפותארק הקדום; בית שיר על תיודריק (Þjóðríkr), ש"יושב עתה על סוסו הגותי", מיוחס בדרך כלל למלך האוסטרוגותי תאודוריק הגדול. קריאת הרונות ברובה ודאית, אך משמעות הטקסט כולו מתפרשת בדרכים שונות. בילינג שבדנמרק הציב במאה ה-10 המלך גורם אבן לזכר אשתו תירה, ובנו הרלד כחול השן הציב אבן גדולה לזכר הוריו, ובה הכריז כי הרלד "כבש לעצמו את כל דנמרק ונורווגיה והפך את הדנים לנוצרים".
הפותורק האנגלו-סקסי
האנגלים, הסקסונים והפריזים, לעומת זאת, הרחיבו את סדרת הרונות. מאחר שהצליל a התפצל באנגלית העתיקה ובפריזית, רונה אחת הפכה לשלוש: ᚪ āc, ᚫ æsc ו-ᚩ ōs. בעקבות הערכים החדשים נקראת הסדרה פותורק. היו בה 28 אותיות, ובאנגליה מאוחר יותר אף כ-33. ברונות השתמשו שם בערך מהמאה ה-5, והן שרדו את בוא הנצרות: הן מופיעות על צלבים, על ארון הקבורה של הקדוש קתברט ועל תיבת פרנקס העשויה עצם לווייתן, שבה רונות מתערבבות באותיות לטיניות ואגדה פגאנית בסצנות מקראיות. אולם מהמאה ה-7 דחק אותן האלפבית הלטיני בהדרגה, ואימץ שתי רונות כאותיות: þ (thorn) ו-ƿ (wynn).
וולפילה והאלפבית הגותי
הגותים התיישבו מצפון לדנובה ולים השחור במהלך המאות ה-2 וה-3. בקרבם גדל וולפילה (בלטינית אולפילס, בערך 311–383), שמוצאו בחלקו מנוצרים מאסיה הקטנה שהגותים לקחו בשבי. סביב שנת 341 הוסמך לבישוף של הגותים; לאחר רדיפת נוצרים התיישב עם עדתו ב-348 בשטח הרומי, במוסיה (בולגריה של היום), ומת בקונסטנטינופול. הוא דבק בתפיסה האריאנית של האמונה, ולכן הגותים ושאר העמים הגרמאניים שקיבלו מהם את הנצרות נשארו אריאנים זמן רב.
לפי מחברים עתיקים, וולפילה המציא אלפבית משלו כדי לתרגם את כתבי הקודש מיוונית. רוב אותיותיו לקוחות מהאלפבית היווני, כמה מהן דומות בצורתן לאותיות לטיניות, ולשתיים, j ו-u, הוצע מקור רוני; מידת תרומתם של הלטינית ושל הרונות שנויה במחלוקת. כמו לאותיות היווניות, היו גם להן ערכים מספריים. התרגום מיוחס במסורת לוולפילה עצמו, אך ניתוח הטקסט מרמז שעבד עליו צוות של מתרגמים, אולי בהנהגתו.
אותיות גותיות (מבחר)
- a1; מהיוונית Α
- b2; מהיוונית Β
- g3; מהיוונית Γ
- d4; מהיוונית Δ
- e5; ארוכה [eː]
- q6; [kʷ]
- h8; בצורת h לטינית
- þ9; [θ], במקומה של θ היוונית
- i10; ei = [iː] ארוכה
- j60; הצורה אולי מ-G לטינית או מהרונה ᛃ
- u70; הצורה אולי מהרונה ᚢ
- r100; בצורת R לטינית
- s200; בצורת S לטינית
- w400; מהיוונית Υ
- f500; בצורת F לטינית
- ƕ700; [hʷ], אות ייחודית
- o800; ארוכה [oː]
hlaifלחם (יחסת מושא), מתוך תפילת האדון בגותית; המילה האנגלית loaf (באנגלית עתיקה hlāf) היא אותה מילה
המספר ליד כל אות הוא ערכה המספרי. באלפבית היו 27 סימנים, ושניים מהם (ל-90 ול-900) שימשו רק כספרות. התווים מוצגים בגופן Noto Sans Gothic.
קודקס הכסף
הביבליה הגותית שרדה רק בקטעים, בעיקר מהבשורות ומאיגרות פאולוס. היקר שבהם הוא קודקס הכסף (Codex argenteus) מהמאה ה-6, הכתוב בדיו כסף וזהב על קלף צבוע ארגמן. ככל הנראה הוא נוצר באיטליה בימי המלך האוסטרוגותי תאודוריק הגדול (מת ב-526), אולי ברוונה. מתוך 336 דפיו המקוריים שרדו 188.
הקודקס התגלה במאה ה-16 במנזר ורדן ליד אסן, ועבר לאוספיו של הקיסר רודולף השני בפראג. ב-1648 לקחו אותו משם חיילים שוודים כשלל מלחמה לשטוקהולם; לאחר התפטרותה של המלכה כריסטינה העביר אותו איזק ווסיוס להולנד, ושם, בשנות ה-60 של המאה ה-17, קנה אותו הרוזן מגנוס גבריאל דה לה גרדי ותרם אותו לאוניברסיטת אופסלה, שבה הוא נמצא עד היום. הדף האחרון נמצא ב-1970 בשפייר. מאז 2011 רשום הקודקס במרשם "זיכרון העולם" של אונסק״ו.
atta unsar þu in himinam, weihnai namo þein
- atta
- אב
- unsar
- שלנו
- þu
- אתה
- in himinam
- בשמים
- weihnai
- יתקדש
- namo
- שם
- þein
- שלך
אבינו שבשמים, יתקדש שמך.פתיחת תפילת האדון (מתי ו, ט) בתרגום הגותי, כפי שנשתמר בקודקס הכסף. עבור "אב" משתמשת כאן הגותית במילה atta; המילה fadar, הקרובה ל-father האנגלית, מופיעה בטקסטים הגותיים פעם אחת בלבד. צירוף האותיות ei מציין i ארוכה, ולכן weihnai נהגתה בערך [wiːhnɛː]. מעט בהמשך התפילה מופיע hlaif unsarana, "לחמנו".
גרמאנים בארצות צ׳כיה
אחרי הבויים הקלטים, שעל שמם נקראת בוהמיה בלטינית Boiohaemum (את החלק השני של השם גוזרים בדרך כלל מהמילה הגרמאנית *haimaz "בית"), הגיעו לבוהמיה בסוף המאה ה-1 לפנה״ס המרקומנים הגרמאנים. בראשם עמד מרובודואוס, שהקים שם ברית שבטים רבת עוצמה; היכן שכן מושבו אין יודעים. המרקומנים והקוודים היו אחר כך שכניה של האימפריה הרומית במשך מאות שנים, ובין 166 ל-180 נלחמו בה במלחמות המרקומניות. בתקופת נדידת העמים עברו בארצות צ׳כיה קבוצות גרמאניות נוספות, ובהן הלנגוברדים, ובמאה ה-6 הגיעו הסלאבים.
הכתובת העתיקה ביותר הידועה מסביבה סלאבית היא רונית. על צלע של בהמה מיישוב סלאבי בלאני שליד ברז׳צלב, מסביבות שנת 600, חרוטות שבע הרונות האחרונות של הפותארק הקדום. הממצא פורסם ב-2021 בידי צוות בראשות ירז׳י מאכאצ׳ק; השאלה אם את הרונות חרט סלאבי או מישהו מסביבה גרמאנית נותרה פתוחה.
השפות הגרמאניות היום
הגותית נכחדה בראשית ימי הביניים; אולם במאה ה-16 רשם הדיפלומט הפלמי אוז׳יה גיזלן דה בוסבק כמה עשרות מילים בגותית של קרים, שהחזיקה מעמד בחצי האי קרים עד המאה ה-18 ולא הייתה צאצאית ישירה של הגותית של וולפילה. הנורדית העתיקה נשתמרה בסאגות ובאדות האיסלנדיות, והאיסלנדית קרובה אליה גם היום. כ-515 מיליון בני אדם מדברים בשפה גרמאנית כשפת אם; הגדולה שבהן היא האנגלית (360–400 מיליון דוברים ילידים), ואחריה הגרמנית (יותר מ-100 מיליון) וההולנדית (כ-24 מיליון).
ציר זמן
- המאות ה-4–ה-2 לפנה״ס?השם הגרמאני הריגסט על קסדה Negau B (התיארוך אינו ודאי).
- סוף המאה ה-1 לפנה״סהמרקומנים בהנהגת מרובודואוס עוברים לבוהמיה.
- בערך 98טקיטוס כותב את "גרמאניה".
- בערך 150–200המסרק מווימוזה עם הכתובת harja.
- 166–180המלחמות המרקומניות של רומא נגד המרקומנים והקוודים.
- בערך 341וולפילה מוסמך לבישוף של הגותים.
- בערך 369התאריך המסורתי להשלמת הביבליה הגותית.
- בערך 400אבן קילבר עם סדרת הפותארק המלאה; אבן טונה.
- תחילת המאה ה-5קרני הזהב מגאלהוס.
- המאה ה-6קודקס הכסף, ככל הנראה באיטליה האוסטרוגותית.
- בערך 600רונות על הצלע מלאני שליד ברז׳צלב.
- המאות ה-7–ה-8בסקנדינביה מתגבש הפותארק הצעיר בן 16 הרונות.
- תחילת המאה ה-9אבן רק.
- המאה ה-10אבני הרונות של המלך גורם ושל הרלד כחול השן בילינג.
- 1648חיילים שוודים לוקחים את קודקס הכסף מפראג.
- 1865סופוס בוגה מפענח את הפותארק הקדום.
השפות הגרמאניות על הגלובוס
הקישו על שפה כדי להציג אותה על הגלובוס:
מקורות וקריאה נוספת
- R. I. Page: Runes. British Museum Press, 1987.
- Michael P. Barnes: Runes: A Handbook. Boydell Press, 2012.
- Klaus Düwel: Runenkunde. Metzler, מהדורה 4, 2008.
- D. Gary Miller: The Oxford Gothic Grammar. Oxford University Press, 2019.
- Don Ringe: From Proto-Indo-European to Proto-Germanic. Oxford University Press, 2006.
- Macháček, J., Nedoma, R., Dresler, P. et al.: Runes from Lány (Czech Republic) – The oldest inscription among Slavs. A new standard for multidisciplinary analysis of runic bones. Journal of Archaeological Science 127 (2021), 105333.
- Glottolog 5 (השפות וסיווגן).