שפות העת העתיקה
הגקטורקים וכתב אורחון
הערבה המונגולית ודרום סיביר · כתובות רוניות מהמאות ה-8–10
על מצבות אבן בערבה המונגולית הותירו הגקטורקים את הטקסטים הרציפים הקדומים ביותר בשפה טורקית. בכתב הרוני שלהם, הנכתב מימין לשמאל, יש לעיצורים רבים שתי אותיות, לפי השאלה אם המילה מכילה תנועות קדמיות או אחוריות. הכתובות מהמאה ה-8 מספרות על עלייתה, נפילתה ושיקומה של אימפריה ערבתית. הן פוענחו ב-1893 בידי הבלשן הדני וילהלם תומסן, ושפתן, הטורקית המתועדת הקדומה ביותר, קרובה לאבותיהן של שפות שמדברים בהן כיום כ-200 מיליון בני אדם.
אימפריה בערבה המונגולית
הגקטורקים (בטורקית עתיקה Türk, בסינית 突厥 Tujue) היו עם נוודים של אסיה הפנימית שהונהג בידי שבט אשינה. בהנהגת בומין כגן (מת ב-552) ובניו השתחררו מעול הרוראן וייסדו את הכגאנות הטורקית הראשונה, אימפריה ערבתית שבראשה עמד שליט שנשא את התואר כגן. בשיאה, בסוף המאה ה-6, השתרעה ממנצ׳וריה ועד הים השחור, אבל עד מהרה התפצלה לחלק מזרחי ולחלק מערבי.
ב-630 הביסה שושלת טאנג הסינית את הטורקים המזרחיים ושבתה את הכגן שלהם, ובמשך חצי מאה הם חיו תחת שלטון סיני. ב-682 מרדו אילטריש כגן ויועצו טוניוקוק והשיבו את האימפריה על כנה, ועתה נקראה הכגאנות הטורקית השנייה. בימי בניו של אילטריש, בילגה כגן (683–734) ואחיו המצביא קול טיגין (684–731), היא שגשגה שוב. אחרי מותו של בילגה היא נחלשה, וב-744 הובסה בידי האויגורים, בני בריתם של הטאנג. הטקסטים הרציפים הקדומים ביותר בשפה טורקית כלשהי הם מימי הכגאנות השנייה.
טורקית עתיקה
שפת הכתובות הרוניות נקראת טורקית עתיקה. זו השפה הטורקית המתועדת הקדומה ביותר; כל מה שקדם לה ידוע רק ממקורות זרים, בעיקר סיניים. בשפות טורקיות מדברים כיום כ-200 מיליון בני אדם, ובראשן טורקית, ואחריה אוזבקית, אזרית, קזחית, אויגורית, טורקמנית, טטרית, קירגיזית ורבות אחרות, מהבלקן ועד סיביר.
בטורקית העתיקה ניכרות תכונות המשותפות כמעט לכל המשפחה: הרמוניית תנועות (התנועות במילה הן כולן קדמיות או כולן אחוריות), אגלוטינציה (משמעויות דקדוקיות מובעות בסיומות המצטרפות זו אחר זו), סדר מילים נושא–מושא–פועל והיעדר מין דקדוקי. היא שייכת לקבוצה הגדולה של הטורקית המשותפת; ענף האוגור, שהשפה החיה היחידה בו היא צ׳ובשית, עומד בנפרד (בטורקית עתיקה toquz "תשע" לעומת tăχăr בצ׳ובשית).
שפת הכתובות ממונגוליה ומהיניסיי שונה רק במעט משפתם של כתבי היד האויגוריים המאוחרים יותר מטורקסטן המזרחית (שינג׳יאנג), אבל לדברי מרסל ארדל הן מייצגות ניבים שונים. בכתובות יש גם מילים ממוצא לא טורקי, כמו תארים שנשאלו משפות איראניות.
מילים עתיקות בשפות של היום
השפות הטורקיות עדיין קרובות זו לזו, ומילים בסיסיות רבות נבדלות רק בצליליהן. מילים בטורקית עתיקה (בתעתיק) ומקבילותיהן בטורקית ובקזחית (הקזחית בכתב קירילי):
| טורקית עתיקה | משמעות | טורקית · קזחית |
|---|---|---|
| ata | אב | ata · ата |
| qız | נערה, בת | kız · қыз |
| baš | ראש | baş · бас |
| köz | עין | göz · көз |
| qan | דם | kan · қан |
| at | סוס | at · ат |
| sub | מים | su · су |
| ot | אש | od (בדרך כלל ateş, מפרסית) · от |
| taɣ | הר | dağ · тау |
| kök | כחול; שמיים | gök · көк |
| täŋri | שמיים, אל השמיים | tanrı "אל" · тәңір |
| bir | אחת | bir · бір |
| toquz | תשע | dokuz · тоғыз |
רונות הנכתבות מימין לשמאל
בשל אותיותיו הזוויתיות, המתאימות היטב לחריטה באבן, הכתב הטורקי העתיק נקרא גם הרונות הטורקיות. אין לו שום קשר לרונות הגרמאניות; זהו אלפבית. הוא נכתב מימין לשמאל, ועל המצבות בשורות אנכיות. המילים מופרדות בסימן דמוי נקודתיים (ביוניקוד ⁚, TWO DOT PUNCTUATION), ובמקומות אחרים בטבעת.
הכתב מותאם להרמוניית התנועות. שמונה התנועות שלו נכתבות בארבע אותיות בלבד (a/ä, ı/i, o/u, ö/ü), ובתוך המילה תנועות רבות אינן נכתבות כלל. לעומת זאת, לעיצורים רבים יש שתי אותיות: אחת למילים עם תנועות אחוריות (a, ı, o, u) והאחרת למילים עם תנועות קדמיות (ä, i, ö, ü). צורת העיצור מגלה אפוא לקורא איזו תנועה עליו להשלים. ב-1893 סימן וילהלם תומסן את שתי המערכות ב-¹ וב-² עיליים, כפי שנהוג בתעתיקים עד היום. כמה אותיות נוספות מציינות צירופי צלילים שלמים, כמו nt, lt, nč, ök או oq.
שם אל השמיים, täŋri, נכתב אפוא בארבע אותיות, 𐱅𐰭𐰼𐰃 (t² ŋ r² i): העיצורים מהמערכת הקדמית מגלים שהתנועה החסרה היא ä הקדמית.
אותיות טורקיות עתיקות (מבחר)
- a, äתנועה; בתוך המילה לעיתים קרובות אינה נכתבת
- ı, iתנועה
- o, uתנועה
- ö, üתנועה
- b¹b עם תנועות אחוריות (a, ı, o, u)
- b²b עם תנועות קדמיות (ä, i, ö, ü)
- r¹מערכת אחורית
- r²מערכת קדמית
- t¹מערכת אחורית
- t²מערכת קדמית
- q¹k אחורית [q]
- k²k קדמית
- ŋבשתי המערכות
- mבשתי המערכות
t² ü r² k² → türkשם הטורקים; נקרא מימין לשמאל, וכל העיצורים מהמערכת הקדמית
הסימן העילי ¹ מסמן את האות המשמשת במילים עם תנועות אחוריות, והסימן ² את זו המשמשת במילים עם תנועות קדמיות (המוסכמה של וילהלם תומסן). הערכים לפי הטבלאות המקובלות; צורות האותיות השתנו ממקום למקום. הכתב הטורקי העתיק נכלל ביוניקוד מאז גרסה 5.2 (2009), בבלוק U+10C00–U+10C4F, המבחין בין צורות אורחון לצורות יניסיי. האותיות מוצגות בגופן Noto Sans Old Turkic, והעמוד מסדר אותן מימין לשמאל.
מילים ברונות
כך נכתבות מילים מהכתובות ומכתבי היד הטורקיים העתיקים. האותיות מובאות בסדר הקריאה, מימין לשמאל:
| ברונות | אותיות | קריאה ומשמעות |
|---|---|---|
| 𐱅𐰭𐰼𐰃 | t² ŋ r² i | täŋri "שמיים, אל השמיים"; התנועה ä אינה נכתבת |
| 𐱅𐰇𐰼𐰚 | t² ü r² k² | türk, שם הטורקים; כל העיצורים מהמערכת הקדמית |
| 𐰉𐰆𐰑𐰣 | b¹ o d¹ n¹ | bodun "עם"; עיצורים מהמערכת האחורית, התנועה השנייה אינה נכתבת |
| 𐰚𐰇𐰜 | k² ö ök | kök "כחול, שמימי"; האות האחרונה מציינת את הצירוף ök/kö |
| 𐰋𐰃𐰠𐰏𐰀 | b² i l² g² ä | bilgä "חכם", תואר של בילגה כגן ושל טוניוקוק |
| 𐱃𐰆𐰪𐰸𐰸 | t¹ o ñ uq uq | Toñuquq, טוניוקוק; מקור השם שנוי במחלוקת |
| 𐰃𐰺𐰴 𐰋𐰃𐱅𐰃𐰏 | ı r¹ q¹ · b² i t² i g² | ırq bitig "ספר אותות", שמו של כתב היד מדונהואנג |
מאין בא הכתב
מוצא הכתב אינו ודאי. כבר תומסן סבר שמקורו באחד הכתבים שהתפתחו מהכתב הארמי, ולפי הדעה הרווחת אביו הקרוב ביותר הוא הכתב הסוגדי, שבו השתמשו הסוחרים האיראנים מסוגדיאנה, שהיו בעלי השפעה בחצר הגקטורקים. עם זאת, רק חלק מהאותיות תואמות, ולא הוכחה גזירה ישירה, ולכן השאלה נותרת שנויה במחלוקת. רעיון ישן יותר, שלפיו האותיות צמחו מתוך הטמגות, סימני הצריבה שבהם סימנו הנוודים את המקנה שלהם, נחשב לבלתי ניתן להוכחה.
גם המקורות הסיניים מהמאה ה-7 סותרים זה את זה. ספר ג׳ואו אומר שלטורקים היה כתב דומה לזה של הסוגדים, ואילו ספר סוי ותולדות השושלות הצפוניות אומרים שלא היה להם כתב כלל. הכתובות הרוניות עצמן הן רק מהמאה ה-8; על צורות מוקדמות יותר של הכתב לא ידוע דבר בוודאות.
כתובות אורחון
ב-1889 מצאה משלחת בראשות ניקולאי ידרינצב שתי מצבות אבן גדולות ועליהן כתובות בעמק נהר אורחון שבמרכז מונגוליה, באתר חושו צאידם. במקור הן עמדו על צבים מאבן בתוך מתחמים מוקפי חומה. בילגה כגן הציב את האחת ב-732 לזכר אחיו קול טיגין; השנייה נעשתה ב-735 לבילגה עצמו בידי בנו. לפי הכתובות, את הטקסטים הטורקיים העתיקים בשתיהן חיבר הנסיך יולליג טיגין, בנו של בילגה.
הכתובות דו-לשוניות. לצד הטקסט הטורקי נושאת מצבת קול טיגין כתובת סינית, שלפי המסורת חוברה בשמו של קיסר טאנג שואנזונג; אבל הטקסט הטורקי אינו תרגום שלה, והוא מספר את הסיפור בדרכו שלו. הוא מתאר את ראשיתם האגדית של הטורקים, את תור הזהב של האימפריה שלהם, את חמישים שנות השעבוד לסין, כאשר "הבגים הטורקים ויתרו על שמותיהם הטורקיים ולקחו שמות סיניים", ואת השחרור בימי אילטריש. הוא מפציר בטורקים להישאר בהרי אוטוקן הקדושים ולא להתפתות לעושר הסיני ולדברי הערמה של הסינים.
עמק אורחון נמצא ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק״ו מאז 2004. מצבת קול טיגין שמורה כיום במוזיאון הגקטורקים שבאתר.
טוניוקוק
הכתובת הגדולה השלישית של הכגאנות השנייה היא כתובתו של טוניוקוק, על שתי מצבות בבאין צוקטו ליד נלאיח, לא הרחק מאולן בטור של היום. טוניוקוק (בערך 646 – בערך 726) שירת ארבעה כגנים כיועץ וכמצביא והיה חותנו של בילגה כגן. הכתובת מספרת בגוף ראשון כיצד סייע לשקם את האימפריה: "אני, טוניוקוק החכם, נולדתי (או: גדלתי) בממלכת טבגאץ׳", כלומר בסין; "העם הטורקי היה כפוף לסין."
מאחר שהטקסט מדבר בקולו של טוניוקוק עצמו, מתארכים אותו לימי חייו. התאריך המדויק אינו ודאי: בדרך כלל הוא נקבע לזמן קצר אחרי 716, ולדעת חוקרים אחרים לסביבות 720 או מאוחר יותר. כך או כך, הכתובת קדומה במקצת ממצבות קול טיגין ובילגה.
כתובות מהיניסיי
כתובות רוניות נמצאו לא רק במונגוליה אלא בעיקר באגן היניסיי העליון בדרום סיביר, בטובה ובחקסיה של היום, ובמספרים קטנים יותר באלטאי, בעמק טלאס ובשינג׳יאנג. הסקירה של ועדת השפה של קזחסטן מונה 54 כתובות מאזור אורחון, 106 מהיניסיי, 15 מטלאס ו-78 מהאלטאי; מרסל ארדל מונה בסך הכול כמאתיים כתובות.
כתובות היניסיי הן ברובן כתובות קבורה קצרות, שבהן המתים מספרים על משפחתם, על עדריהם ועל תאריהם. רובן מיוחסות לקירגיזים של היניסיי ומתוארכות בדרך כלל למאות ה-8–10, אף שקשה לתארך אבנים בודדות. חלק מהאותיות שלהן שונות מצורות אורחון. הכתובת הטורקית העתיקה הראשונה שראו אירופים באה מהיניסיי: מצבת אויבאט I ליד אבקאן, שמצא ב-1721 החוקר דניאל גוטליב מסרשמידט.
אבנים מהיניסיי
אירק ביטיג, ספר האותות
מלבד האבנים שרדו גם כמה כתבי יד בכתב הרוני, מטורקסטן המזרחית ומדונהואנג. החשוב שבהם הוא אירק ביטיג, "ספר האותות", הטקסט השלם היחיד בכתב יד בכתב זה. אורל שטיין מצא אותו ב-1907 ב"מערת הספרייה" האטומה שבמערות מוגאו הבודהיסטיות ליד דונהואנג, וכיום הוא שמור בספרייה הבריטית בלונדון.
זוהי חוברת קטנה בת 58 דפים, וכל עמוד בה כ-13 × 8 ס״מ. הטקסט הטורקי העתיק ממלא 104 עמודים, כתוב בדיו שחורה עם מפרידי מילים אדומים. יש בו 65 אותות. בראש כל אחד מהם שלוש קבוצות של נקודה אחת עד ארבע נקודות אדומות, כנראה תוצאה של שלוש הטלות של קובייה מוארכת בעלת ארבע פאות מסומנות (או של הטלה אחת של שלוש קוביות כאלה); אחריהן בא דימוי קצר מעולמם של הנוודים (בז על עץ סנדל, סוס שאבד במדבר, חאן החוזר מקרב מנצח) ופסק הדין "דעו כך: הוא טוב" או "רע". הטקסט העיקרי מסתיים במילים: "ועתה, בניי היקרים, דעו כך: ספר הניחוש הזה טוב."
לפי הקולופון שלו, העותק נכתב בשנת נמר במנזר מניכאי; לרוב מתארכים אותו למאה ה-9, ולואי בזן – ל-930 או ל-942. טעויות המעתיק מראות שזהו העתק של טקסט קדום יותר. העמודים הריקים בתחילתו ובסופו מולאו מאוחר יותר בפסוקים בודהיסטיים בסינית.
הפענוח
את כתובות אורחון פרסם וסילי רדלוב (וילהלם רדלוף, 1837–1918), חוקר יליד גרמניה וטורקולוג רוסי מוביל. הטקסט הסיני שעל מצבת קול טיגין סיפק נקודת אחיזה: הוא גילה למי הוקדשה האבן ומתי נעשתה. ובכל זאת, את הרונות פענח לראשונה הבלשן הדני וילהלם תומסן (1842–1927) מקופנהגן.
תומסן קבע שהכתב נכתב מימין לשמאל והבין שהעיצורים שלו יוצרים שתי מערכות הנשלטות בידי הרמוניית התנועות. לפי התיאור המקובל, המפתחות הראשונים שלו היו המילים täŋri "שמיים" ו-türk והשם קול טיגין, שהיה ידוע מהחלק הסיני של הכתובת. הוא הציג את תוצאותיו לפני האקדמיה המלכותית הדנית למדעים ב-15 בדצמבר 1893. עד מהרה פרסם רדלוב את התרגומים הראשונים, ותומסן את מחקרו בצרפתית Inscriptions de l'Orkhon déchiffrées ב-1896 ותרגום דני מלא יותר ב-1922.
סופו של הכתב הרוני
אחרי 744 אימצו את הכתב הרוני האויגורים, שבאו במקום הגקטורקים במונגוליה. ב-840 החריבו הקירגיזים של היניסיי את הכגאנות שלהם, והאויגורים עברו לנאות המדבר של טורפאן ולגאנסו. שם נכתבו עד מהרה טקסטים טורקיים בכתב האויגורי העתיק, שנגזר מהכתב הסוגדי, ובכתבים אחרים שהביאו עמם הבודהיזם והמניכאיזם, ומהמאות ה-10 וה-11, עם האסלאם, בכתב הערבי. הרונות שימשו בערך מהמאה ה-8 עד המאה ה-10, ואז נשכחו.
כיום נתפסות הכתובות הטורקיות העתיקות כמורשת משותפת של העמים הטורקיים. אותיות בכתב אורחון מופיעות, למשל, על השטר האזרי של 5 מנאט, שמונפק מאז 2006.
ציר זמן
- 552בומין כגן מייסד את הכגאנות הטורקית הראשונה.
- 630הטאנג מביסים את הטורקים המזרחיים ושובים את הכגן שלהם.
- 636–659ספר ג׳ואו, ספר סוי ותולדות השושלות הצפוניות הסיניים חלוקים בשאלה אם יש לטורקים כתב.
- 682אילטריש כגן וטוניוקוק משקמים את האימפריה הטורקית.
- בערך 716–725כתובת טוניוקוק (התאריך אינו ודאי).
- 732מצבת קול טיגין, שמת ב-731.
- 735מצבת בילגה כגן, שמת ב-734.
- 744האויגורים מביסים את הכגאנות הגקטורקית האחרונה.
- 840הקירגיזים של היניסיי מחריבים את הכגאנות האויגורית.
- המאות ה-9–10כתב היד אירק ביטיג (בשנת נמר).
- 1721ד. ג. מסרשמידט מוצא את מצבת אויבאט I ליד היניסיי.
- 1889משלחתו של ידרינצב מגלה את כתובות אורחון.
- 15 בדצמבר 1893תומסן מכריז על הפענוח.
- 1907אורל שטיין מוצא את אירק ביטיג בדונהואנג.
- 2004עמק אורחון נכלל ברשימת המורשת העולמית של אונסק״ו.
- 2009הכתב הטורקי העתיק מקודד ביוניקוד 5.2.
טורקית עתיקה על הגלובוס
בחרו את השפה כדי להציג אותה על הגלובוס:
מקורות וקריאה נוספת
- Talat Tekin: A Grammar of Orkhon Turkic. Indiana University, Bloomington – Mouton, The Hague 1968 (Uralic and Altaic Series 69).
- Marcel Erdal: A Grammar of Old Turkic. Brill, Leiden 2004.
- Talat Tekin: Irk Bitig. The Book of Omens. Harrassowitz, Wiesbaden 1993.
- Peter B. Golden: An Introduction to the History of the Turkic Peoples. Harrassowitz, Wiesbaden 1992.
- Lars Johanson, Éva Á. Csató (עורכים): The Turkic Languages. Routledge, London 1998.
- Vilhelm Thomsen: Inscriptions de l'Orkhon déchiffrées. Société finno-ougrienne, Helsingfors 1896.
- Glottolog 5 (השפות וסיווגן).