שפות העת העתיקה
הפיניקים
חוף הלבנט והים התיכון · בערך 1200–146 לפנה״ס
הפיניקים, סוחרים ויורדי ים מצור, מצידון ומביבלוס, הפיצו ברחבי הים התיכון כתב של עשרים ושניים סימנים בלבד. מהאלפבית הפיניקי נולד האלפבית היווני, וממנו הכתב הלטיני והכתב הקירילי – ובאמצעות הארמית גם הכתב העברי והכתב הערבי. גם לאותיות של הטקסט הזה יש אבות פיניקיים.
סוחרי הים
אחרי קריסת האימפריות הגדולות של תקופת הברונזה, בסביבות 1200 לפנה״ס, שגשגו על רצועת החוף הצרה שלמרגלות הרי הלבנון ערי נמל עצמאיות: צור, צידון, ביבלוס וארווד. תושביהן הגדירו את עצמם בעיקר לפי עריהם (אם קראו לעצמם גם כנענים – זה שנוי במחלוקת); את השם פיניקים נתנו להם היוונים, ובדרך כלל קושרים אותו למילה היוונית לארגמן.
הפיניקים ייצאו עץ ארז, זכוכית, שנהב ובעיקר צבע ארגמן שהופק מחלזונות ים מסוג ארגמון (מורקס). הם ייסדו יישובים בקפריסין, בסיציליה ובסרדיניה, בספרד ובצפון אפריקה. המפורסמת מביניהם, קרתגו, נוסדה לפי המסורת בידי צור ב-814 לפנה״ס; אחרי שלוש מלחמות פוניות עם רומא היא נחרבה ב-146 לפנה״ס.
צור, ארגמן ואוניות
אלפבית של עשרים ושתיים אותיות
האלפבית הפיניקי צמח מהכתבים הפרוטו-סינאי והפרוטו-כנעני, שסימניהם חיקו הירוגליפים מצריים. הופעתו ככתב בן 22 אותיות מתוארכת לפי המוסכמה לסביבות 1050 לפנה״ס. הוא תיעד רק עיצורים (במונח המקצועי – אבג׳ד), נכתב מימין לשמאל, ובכתובות הקדומות ביותר הופרדו המילים בקו קצר או בנקודה.
לכל אות היה שם שהתחיל בצליל שלה: ʾalp "שור", bet "בית", mem "מים", ʿain "עין", rosh "ראש". צורות האותיות תיארו במקור את הדברים האלה – וראש השור, הפוך, הוא עד היום האות A.
האלפבית הפיניקי והאלפבית הלטיני
- ʾalp → Aשור
- bet → Bבית
- gaml → C, Gמקל השלכה? גמל?
- delt → Dדלת
- he → E?
- wau → F, U, V, W, Yוו, יתד
- zai → Zכלי נשק?
- ḥet → Hגדר?
- ṭet → (תטא היוונית)גלגל?
- yod → I, Jיד
- kaf → Kכף יד
- lamd → Lמלמד בקר
- mem → Mמים
- nun → Nנחש? דג?
- semk → (קסי היוונית)עמוד? תמך?
- ʿain → Oעין
- pe → Pפה
- ṣade → (סאן היוונית)?
- qof → Q?
- roš → Rראש
- šin → Sשן
- taw → Tסימן
מתחת לכל סימן: שם האות, צאצאה באלפבית הלטיני ומשמעות השם. משמעויות עם סימן שאלה אינן ודאיות, והאחרות הן הפירושים המקובלים. שמות האותיות הפיניקיים אינם מתועדים ישירות; הם משוחזרים מהשמות העבריים והיווניים. היוונים הפכו את העיצורים ʾalp, he, ʿain ו-yod לתנועות A, E, O ו-I, ו-wau נעשתה לאופסילון (Y). הסימנים מוצגים בגופן Noto Sans Phoenician.
ʾrn z pʿl … bn ʾḥrm mlk gbl lʾḥrm ʾbh
- ʾrn z
- ארון זה
- pʿl
- עשה
- …
- (שם, פגום)
- bn ʾḥrm
- בן אחירם
- mlk gbl
- מלך ביבלוס
- lʾḥrm ʾbh
- לאחירם אביו
ארון זה עשה … בן אחירם, מלך ביבלוס, לאחירם אביו.פתיחת הכתובת על ארון הקבורה של אחירם מלך ביבלוס, הנחשבת לטקסט הקדום ביותר הידוע באלפבית הפיניקי המפותח במלואו; היא מתוארכת בדרך כלל לסביבות 1000 לפנה״ס, אבל התיארוך שנוי במחלוקת. היא נקראת מימין לשמאל, והמילים מופרדות בסימן האנכי 𐤟. שם הבן פגום וקריאתו אינה ודאית.
הפענוח: הקיפוסים ממלטה
את הכתב הפיניקי היה קל יותר לפענח מאשר הירוגליפים או כתב יתדות: השפה קרובה לעברית, והאותיות דומות לאותיות עבריות ויווניות עתיקות. המכריע היה זוג עמודי שיש (קיפוסים) ממלטה, מהמאה ה-2 לפנה״ס, ועליהם אותה הקדשה לאל מלקרת בפיניקית וביוונית. על פיהם קבע החוקר הצרפתי ז׳אן-ז׳אק ברתלמי ב-1758 את ערכיהן של רוב האותיות הפיניקיות.
קיפוס אחד נמצא כיום בלובר, והשני במלטה. טקסטים פיניקיים מעטים שרדו, והם קצרים – בעיקר כתובות על אבן; ספרים שנכתבו על פפירוס אבדו.
כתב פיניקי ברחבי הים התיכון
האלפבית הפיניקי לא שימש את הפיניקים לבדם. הסטלה של המלך כלמו מהעיר שמאל, בטורקיה של היום, אבן נורה מסרדיניה ולוחות הזהב מפירגי שבאיטליה, הנושאים הקדשה מקבילה (לא מילה במילה) באטרוסקית ובפיניקית, מראים עד כמה רחוק הגיע הכתב. מצבת מישע מלך מואב והכתובות העבריות הקדומות ביותר כתובות בכתבים דומים מאוד.
כתובות
פונית וקרתגו
בקרתגו וביישוביה התפתחה הפיניקית לפונית. הפונית האריכה ימים אחרי קרתגו במאות שנים: עוד דיברו בה בצפון אפריקה בימי אוגוסטינוס הקדוש (מת ב-430 לספירה), שהכיר אותה לפחות בחלקה. כמה שורות בפונית מופיעות גם בקומדיה הרומית של פלאוטוס "פוינולוס" (הקרתגני הקטן) – כתובות באותיות לטיניות, ולכן, באופן חריג, עם התנועות שלהן.
צאצאי האלפבית הפיניקי
במאה ה-8 לפנה״ס אימצו היוונים את האלפבית הפיניקי והוסיפו לו תנועות; מהשמות היווניים אלפא ובטא נולדה המילה אלפבית. מהאלפבית היווני נוצר הכתב האטרוסקי וממנו האלפבית הלטיני, שבו נכתבת האנגלית, ובסוף המאה ה-9 לספירה גם הכתב הקירילי.
במזרח התפתח הכתב הפיניקי לכתב הארמי, ומהארמי נוצרו הכתב העברי המרובע, הכתב הסורי, ודרך הכתב הנבטי גם הכתב הערבי. גם המילה היוונית biblos, "פפירוס, ספר" – ומכאן השם האירופי של כתבי הקודש, Bible – קשורה לשם ביבלוס, שדרכה הגיע הפפירוס המצרי ליוון.
ציר זמן
- המאות ה-14–13 לפנה״סאלפבית היתדות של אוגרית.
- בערך 1200 לפנה״סקריסת האימפריות של תקופת הברונזה; הערים הפיניקיות משגשגות.
- בערך 1050 לפנה״סהתאריך המוסכם לראשית האלפבית הפיניקי בן 22 האותיות.
- בערך 1000 לפנה״ס (שנוי במחלוקת)הכתובת על ארון הקבורה של אחירם בביבלוס.
- המאה ה-9 לפנה״ססטלת כלמו, מצבת מישע; בסביבות 800 – אבן נורה.
- 814 לפנה״סהתאריך המסורתי של ייסוד קרתגו.
- המאה ה-8 לפנה״סהיוונים מאמצים את האלפבית ומוסיפים תנועות.
- בערך 500 לפנה״סלוחות הזהב מפירגי.
- 332 לפנה״סאלכסנדר מוקדון כובש את צור.
- 146 לפנה״סהרומאים מחריבים את קרתגו.
- המאה ה-5 לספירהאוגוסטינוס הקדוש מזכיר את הפונית כשפה חיה.
- 1758ברתלמי מפענח את הכתב הפיניקי.
שפות על הגלובוס
הקישו כדי להציג שפה על הגלובוס:
מקורות וקריאה נוספת
- Charles R. Krahmalkov: A Phoenician-Punic Grammar. Brill 2001.
- Josephine Quinn: In Search of the Phoenicians. Princeton University Press 2018.
- Glenn E. Markoe: Phoenicians. British Museum Press 2000.
- Joseph Naveh: Early History of the Alphabet. Magnes Press 1982.
- Glottolog 5 (שפות וסיווגן).