שפות העת העתיקה
דפים על תרבויות קדומות המתמקדים בשפה ובכתב: היסטוריה, סימנים לדוגמה, פענוח, תצלומים. בראש מופיעות שתי סקירות: עץ המשפחה של הכתבים ומילון מונחים.
עץ המשפחה של הכתביםמההירוגליפים המצריים אל האלפבית הלטיני, הכתב הערבי ודוואנגריהכתב הומצא באופן עצמאי רק פעמים ספורות: במסופוטמיה, במצרים (אולי בהשראת מסופוטמיה), בסין ובמסו-אמריקה. ועם זאת לרוב האלפביתים בעולם – הלטיני והקירילי, הכתב העברי והכתב הערבי, ולפי הדעה הרווחת גם כתבי הודו – יש אב קדמון אחד: סימנים שדוברי שפות שמיות שאלו מן ההירוגליפים המצריים באלף ה-2 לפנה״ס.
מילון מונחי הכתבסוגי כתב, סימנים, כיוון הכתיבה והתחומים החוקרים אותםאבג׳ד, אבוגידה, דטרמינטיב, בוסטרופדון, פלימפססט: הדפים על הכתבים העתיקים אינם יכולים להסתדר בלי מונחים מקצועיים. המילון הזה מסביר אותם בעזרת דוגמאות, רובן מן הכתובות וכתבי היד המתוארים בדפים על התרבויות השונות.
שומר ואכדמסופוטמיה · בערך 3300–539 לפנה״סבמסופוטמיה, הארץ שבין הפרת לחידקל, נוצר בסביבות 3300 לפנה״ס אחד הכתבים הקדומים בעולם. במשך שלושה אלפי שנים רשם כתב היתדות את השומרית, שפה שאין לה קרובות ידועות, ואת האכדית השמית, שפתם של הבבלים והאשורים – והוא שימר את הפואמה האפית הגדולה הקדומה ביותר, עלילות גילגמש.
מצרים העתיקההממלכה על הנילוס · בערך 3100–30 לפנה״סהמצרית היא אחת השפות שתולדותיהן מתועדות לאורך הזמן הארוך ביותר: הכתובות הראשונות מתוארכות לסביבות 3200 לפנה״ס, והשלב האחרון שלה, הקופטית, נשמע עד היום בליטורגיה של הנוצרים במצרים. את ההירוגליפים פענח ב-1822 ז׳אן-פרנסואה שמפוליון.
עילם ואורארטודרום-מערב איראן והרמה הארמנית · מן הלוחות הפרוטו-עילמיים ועד הפקידות הפרסיתהעילמית והאורארטית אינן שמיות ואינן הודו-אירופיות, וגם זו לזו אינן קרובות. בדרום-מערב איראן נוצרו כתבים מקומיים; הקדום שבהם טרם פוענח, ואין ודאות שנכתבה בו עילמית. מאוחר יותר כתבו העילמים בכתב יתדות שנשאל ממסופוטמיה, ופקידי מלכי פרס עוד ניהלו את רשומותיהם בעילמית. האורארטים שסביב אגם ואן אימצו את כתב היתדות מאשור והותירו כתובות על מצוקים, על אסטלות ועל מבצרים; אחת מהן מתעדת את ייסוד העיר שממנה צמחה ירוואן.
הודו העתיקהתת-היבשת ההודית · מחותמות האינדוס ועד הספרות ההודיותתת-היבשת ההודית הולידה מערכת סימנים שאיש לא הצליח עד היום לקרוא, ואחת המסורות שבעל-פה המדויקות ביותר בעולם: מזמורי הריגוודה נמסרו מפה לאוזן במשך מאות שנים. הסנסקריט, שפת הוודות ושפת הדקדוק של פאניני, הובילה חוקרים אירופים לגילוי משפחת השפות ההודו-אירופית. כתב הברהמי, שבו חקק המלך אשוקה את כתובותיו במאה ה-3 לפנה״ס, הוא האב הקדמון של רוב הכתבים של דרום אסיה ודרום-מזרח אסיה, וספרות הברהמי הן אבותיהן של הספרות שאנו כותבים היום.
החתיםממלכת חאטי באנטוליה · בערך 1650–1180 לפנה״סבתקופת הברונזה בנו החתים על הרמה האנטולית אימפריה שהתחרתה במצרים, במיתני ובאשור. שפתם, החתית, היא השפה ההודו-אירופית הקדומה ביותר שתועדה בכתב – ומי שפענח אותה היה המזרחן הצ׳כי בדז׳יך הרוזני.
סין העתיקהאגן הנהר הצהוב · מן עצמות האורקל ועד כתב הפקידיםמבין ארבע מערכות הכתב שרוב החוקרים רואים בהן המצאות עצמאיות (כתב היתדות, ההירוגליפים המצריים, הסימנים הסיניים וכתב המאיה; לגבי ההירוגליפים המצריים הוצע גם שקיבלו דחיפה ממסופוטמיה), רק הסימנים הסיניים נשארו בשימוש רצוף, יותר משלושת אלפים שנה. התיעוד הממשי הקדום ביותר שלהם הוא השאלות שהפנו מלכי שאנג לעצמות שנסדקו באש, בסביבות 1200 לפנה״ס. מהן מוביל נתיב רצוף דרך כתובות הברונזה, ספרי הבמבוק וכתב החותמות של האימפריה המאוחדת אל כתב הפקידים של שושלת האן, שצורותיו כבר קרובות לסימנים של ימינו.
הפיניקיםחוף הלבנט והים התיכון · בערך 1200–146 לפנה״סהפיניקים, סוחרים ויורדי ים מצור, מצידון ומביבלוס, הפיצו ברחבי הים התיכון כתב של עשרים ושניים סימנים בלבד. מהאלפבית הפיניקי נולד האלפבית היווני, וממנו הכתב הלטיני והכתב הקירילי – ובאמצעות הארמית גם הכתב העברי והכתב הערבי. גם לאותיות של הטקסט הזה יש אבות פיניקיים.
העברים והארמיםהלבנט · מלוח גזר ועד תחיית העבריתעברית וארמית הן שתי שפות שמיות קרובות, ובהן כתוב התנ״ך. בעברית דיברו בממלכות ישראל ויהודה בתקופת הברזל; בארמית – תחילה בממלכות הארמיות בסוריה, ואחר כך בלשכות הממשל של אימפריות גדולות ממצרים ועד מרכז אסיה. מן הכתב הארמי צמחו הכתב העברי המרובע וגם הכתב הסורי והכתב הערבי. העברית חדלה להיות שפת אם בשלהי העת העתיקה, אבל המשיכו לכתוב בה, ובסוף המאה ה-19 היא שבה והייתה לשפת דיבור יומיומית.
יוון העתיקההעולם האגאי · מהארמונות המיקניים ועד התקופה ההלניסטיתמכל השפות ההודו-אירופיות החיות, ליוונית יש ההיסטוריה הכתובה הארוכה ביותר: מהלוחות המיקניים של המאות ה-15–14 לפנה״ס ועד היוונית של היום. תחילה נכתבה בכתב ההברתי ליניארי ב׳, שפוענח ב-1952 בידי האדריכל מייקל ונטריס, ומהמאה ה-8 לפנה״ס באלפבית שנלקח מהפיניקים – האלפבית הראשון שכתב תנועות באופן שיטתי.
הקלטיםאירופה · מהכתובות הלפונטיות ועד האוגםבעת העתיקה דיברו בשפות קלטיות מחצי האי האיברי ועד אסיה הקטנה, אבל דובריהן ביבשת לא יצרו מעולם כתב משלהם. הם כתבו בכתבים של שכניהם: האטרוסקי באלפים, האיברי בספרד, היווני והלטיני בגאליה. מה שנשתמר הוא בעיקר כתובות קצרות, שמות על מטבעות, לוח שנה אחד וכמה לוחות קללה מעופרת; באירלנד הומצא כתב של קווים, האוגם. השם הלטיני של בוהמיה מקורו בשבט הקלטי של הבויים. הקלטית היבשתית נכחדה, אבל אירית, ולשית וברטונית מדוברות עד היום.
האטרוסקיםאטרוריה · מן הכתובות הראשונות בסביבות 700 לפנה״ס ועד הכחדת השפה סביב תחילת הספירהלפני עלייתה של רומא היו הערים האטרוסקיות מן החזקות באיטליה, ולפי הדעה הרווחת מהן קיבלו הרומאים את האלפבית שהפך לכתב הלטיני. האטרוסקית אינה שפה הודו-אירופית; קרובותיה המתועדות היחידות הן, לפי הדעה המקובלת כיום, הרטית באלפים והלמנית באי למנוס. את כ-13,000 הכתובות שלה אפשר לקרוא בקול, כי הכתב מקורו באלפבית היווני, אבל מבינים אותן רק בחלקן. הטקסט הארוך ביותר ששרד האריך ימים יותר מן האטרוסקים עצמם – כתכריכים של מומיה מצרית.
פרס העתיקהאיראן · מכורש הגדול ועד פרדוסיאת הפרסית אפשר לעקוב בכתב לאורך אלפיים וחמש מאות שנה: מכתובות היתדות של מלכי פרס, דרך הפרסית התיכונה של תבליטי הסלע הסאסאניים, ועד לפרסית של ימינו. ועם זאת, באימפריה האחמנית דיברו שפות רבות. פקידיה כתבו בעילמית ובארמית, ומלכיה חקקו את כתובותיהם שלוש פעמים – בפרסית עתיקה, בעילמית ובבבלית. הכתובות התלת-לשוניות האלה היו למפתח לפענוח כתב היתדות.
רומא העתיקהלטיום והאימפריה הרומית · מהכתובות הראשונות ועד השפות הרומאניותהלטינית החלה את דרכה כלשון הדיבור של מחוז קטן סביב רומא. עם התפשטות הכוח הרומי היא התפשטה ברחבי איטליה ובמחצית המערבית של האימפריה, הפכה לשפת המשפט, הצבא ובהמשך גם הכנסייה והמלומדים, ומצורתה המדוברת צמחו הצרפתית, הספרדית, האיטלקית, הפורטוגזית, הרומנית ושאר השפות הרומאניות. האלפבית שהרומאים קיבלו מהאטרוסקים משמש היום ליותר משלושת אלפים שפות.
ארמנים וגאורגיםהקווקז · מהאלפבית של משטוץ ועד שלושת הכתבים הגאורגייםבראשית המאה ה-5 קיבלו שני עמים נוצריים בדרום הקווקז כתבים משלהם. האלפבית הארמני, שלפי המסורת חיבר בסביבות 405 הנזיר מסרופ משטוץ, והכתב הגאורגי, שמוצאו עדיין שנוי במחלוקת, נמצאים בשימוש רציף כבר יותר מאלף וחמש מאות שנה. השפות שנכתבות בהם אינן קרובות זו לזו: הארמנית היא ענף בפני עצמו בתוך המשפחה ההודו-אירופית, ואילו הגאורגית שייכת למשפחה הקרטוולית הקטנה, שלא הוכחה לה קרבה לשום שפה אחרת.
העמים הגרמאניים והרונותצפון אירופה ומרכזה · רונות מהמאה ה-2, ביבליה גותית מהמאה ה-4העמים הגרמאניים כתבו לראשונה ברונות – כתב בן 24 אותיות שהתגבש ככל הנראה בשתי המאות הראשונות לספירה בהשראת אחד האלפביתים של אגן הים התיכון. הם חרטו רונות על כלי נשק ותכשיטים, ומאוחר יותר גם על אבנים. הכתובות העתיקות ביותר שתיארוכן ודאי נמצאו בביצות של דנמרק ומקורן במאה ה-2. במאה ה-4 המציא הבישוף הגותי וולפילה אלפבית משלו, המבוסס על האלפבית היווני, כדי לתרגם את כתבי הקודש, וכך הפכה הגותית לשפה הגרמאנית הראשונה שנשתמרו בה טקסטים של ממש. אנגלית, גרמנית, הולנדית והשפות הנורדיות – כולן צאצאיות של לשונם של העמים הגרמאניים הקדומים.
אקסוםאתיופיה ואריתריאה · מכתובות דרום-ערביות ועד ליטורגיה חיהממלכת אקסום, בשטחן של צפון אתיופיה ואריתריאה של היום, שלטה במאות הראשונות לספירה במסחר בים האדום, טבעה מטבעות זהב והציבה סטלות אבן שגובהן יותר מעשרים מטרים. שפתה, געז, נכתבה בכתב שמקורו בכתב הדרום-ערבי, ובמאה ה-4, בימי המלך עזנה, נוספו לכתב הזה סימני תנועות. כך נוצר הכתב האתיופי ההברתי, שמשמש עד היום לאמהרית ולתיגרינית, ואילו הגעז עצמה שרדה כשפת הקודש של הכנסיות האתיופית והאריתראית.
קוריאה: סימנים סיניים והאנגולחצי האי הקוריאני · מהסטלה של המלך גוואנגגאטו (414) ועד עלייתו של ההאנגול לכתב לאומי בסוף המאה ה-19במשך יותר מאלף שנה כתבו הקוריאנים בסימנים סיניים, הן בסינית קלאסית והן בשפתם שלהם, שאותה דחסו לתוך הסימנים באמצעות השיטות המחוכמות אידו, היאנגצ׳אל וגוגיול. בקוריאה נוצר הספר העתיק ביותר ששרד שנדפס באותיות מתכת ניידות. ב-1446 הכריז המלך סג׳ונג על כתב חדש, המכונה היום האנגול: העיצורים שלו משרטטים את צורת איברי הדיבור, התנועות נגזרות מהשמים, מהארץ ומהאדם, והאותיות מקובצות להברות. מלומדים קונפוציאנים בזו לו במשך ארבע מאות שנה; היום הוא מקור לגאווה לאומית.
הגקטורקים וכתב אורחוןהערבה המונגולית ודרום סיביר · כתובות רוניות מהמאות ה-8–10על מצבות אבן בערבה המונגולית הותירו הגקטורקים את הטקסטים הרציפים הקדומים ביותר בשפה טורקית. בכתב הרוני שלהם, הנכתב מימין לשמאל, יש לעיצורים רבים שתי אותיות, לפי השאלה אם המילה מכילה תנועות קדמיות או אחוריות. הכתובות מהמאה ה-8 מספרות על עלייתה, נפילתה ושיקומה של אימפריה ערבתית. הן פוענחו ב-1893 בידי הבלשן הדני וילהלם תומסן, ושפתן, הטורקית המתועדת הקדומה ביותר, קרובה לאבותיהן של שפות שמדברים בהן כיום כ-200 מיליון בני אדם.
יפן: סימנים סיניים וקאנהאיי יפן · מהכתובות הראשונות במאה ה-5 ועד הסופרות של תקופת הייאןהיפנים קיבלו את הכתב שלהם מסין, אף ששפתם אינה קרובה לסינית. בתחילה כתבו בסינית, והשתמשו בסימנים לפי צלילם בלבד רק בשמות; אחר כך למדו לקרוא טקסטים סיניים כיפנית ופיתחו את השימוש הפונטי בסימנים לדרך כתיבה מלאה של יפנית, הנקראת מאניוגאנה. ממנה צמחו במאה ה-9 שני כתבים הברתיים: ההירגאנה הזורמת, מתוך הכתיבה הרהוטה, והקטקאנה הזוויתית, מתוך שברי סימנים. גבירות החצר של תקופת הייאן כתבו בהירגאנה יצירות כמו סיפור גנג׳י. היפנית של היום משלבת סימנים סיניים עם שני כתבי הקאנה, ולכן היא אחת ממערכות הכתב המורכבות ביותר בעולם.
הסלאבים ומוראביה הגדולהמרכז אירופה והבלקן · מהפרוטו-סלאבית ועד הספרים הסלאביים הראשוניםב-863 הגיעו האחים קונסטנטינוס ומתודיוס מביזנטיון למוראביה הגדולה. קונסטנטינוס יצר כתב חדש ללשון הסלאבית, הכתב הגלגוליטי, ושניהם תרגמו ספרי ליטורגיה לשפה המכונה כיום סלאבית כנסייתית עתיקה, השפה הספרותית הראשונה של הסלאבים. אחרי שתלמידיו של מתודיוס גורשו ממוראביה, אימצה בולגריה את כתיבתם ופיתחה את הכתב הקירילי, ומשם הוא התפשט לרוס ולרחבי הבלקן; בקרואטיה החזיק הכתב הגלגוליטי מעמד עד העת החדשה. הצ׳כית, בסופו של דבר, נכתבה באלפבית הלטיני.
המאיהמסו-אמריקה · מהכתובות הראשונות ועד נפילת נוחפטןבני המאיה הותירו את הכתב הקדם-קולומביאני היחיד ביבשת אמריקה שידוע לנו כי היה מסוגל לתעד כל דבר שאפשר לומר, והיחיד שפוענח ברובו. אלפי כתובות על סטלות, על מקדשים ועל כלי חרס מספרות על מלכים, על מלחמות ועל אלים, וארבעת הספרים ששרדו מכילים טבלאות אסטרונומיות. הכתב פוענח רק במחצית השנייה של המאה ה-20, וכיום מדברים בשפות המאיה יותר משישה מיליון בני אדם.
האצטקים: נאוואטל וכתב התמונותמרכז מקסיקו · מייסודה המסורתי של טנוצ׳טיטלאן (1325) ועד הקודקס הפלורנטיניהאצטקים של טנוצ׳טיטלאן דיברו נאוואטל קלאסית; בניבים המודרניים של נאוואטל מדברים כיום יותר ממיליון וחצי בני אדם. הם כתבו בתמונות: ספרים מצוירים תיעדו דברי ימים, מסים ואת לוח השנה המנטי, ושמות של מקומות ושל אנשים הורכבו כמו רבוסים. עד כמה היה בכך משום כתיבה של דיבור – הדבר עדיין שנוי במחלוקת. אחרי הכיבוש ב-1521 החלו לכתוב נאוואטל באלפבית הלטיני, והיא הניבה את מה שהוא כנראה הספרות הכתובה העשירה ביותר של אמריקה הילידית. לשם השוואה, העמוד עוסק גם בקיפו של האינקה, רישומים העשויים מחבלים קשורים בקשרים.
האינקה: קצ׳ואה והקיפוהרי האנדים · מכיבושי פצ׳קוטי (1438) ועד הכרוניקה של גוואמאן פומה (בערך 1615)במאה ה-15 בנו האינקה, מקוסקו, את האימפריה הגדולה ביותר של אמריקה הקדם-קולומביאנית, טוואנטינסויו. הם משלו בה בקצ׳ואה, שפה שהתפשטה בהרי האנדים זמן רב לפניהם, וניהלו את רישומיהם בקיפו, צרורות של חבלים קשורים בקשרים. שהקיפו שמרו מספרים בשיטה עשרונית – זה ודאי; אם תיעדו גם דיבור – זו עדיין שאלה פתוחה. אחרי הכיבוש הספרדי החלו לכתוב קצ׳ואה באלפבית הלטיני, וב-1584 הופיעה, לצד ספרדית ואיימרה, ב-Doctrina Christiana, שנחשב בדרך כלל לספר הראשון שנדפס בדרום אמריקה. לפי מפקדי אוכלוסין עד 2017 מדברים כיום קצ׳ואה קצת פחות משבעה מיליון בני אדם.