שפות העת העתיקה
האצטקים: נאוואטל וכתב התמונות
מרכז מקסיקו · מייסודה המסורתי של טנוצ׳טיטלאן (1325) ועד הקודקס הפלורנטיני
האצטקים של טנוצ׳טיטלאן דיברו נאוואטל קלאסית; בניבים המודרניים של נאוואטל מדברים כיום יותר ממיליון וחצי בני אדם. הם כתבו בתמונות: ספרים מצוירים תיעדו דברי ימים, מסים ואת לוח השנה המנטי, ושמות של מקומות ושל אנשים הורכבו כמו רבוסים. עד כמה היה בכך משום כתיבה של דיבור – הדבר עדיין שנוי במחלוקת. אחרי הכיבוש ב-1521 החלו לכתוב נאוואטל באלפבית הלטיני, והיא הניבה את מה שהוא כנראה הספרות הכתובה העשירה ביותר של אמריקה הילידית. לשם השוואה, העמוד עוסק גם בקיפו של האינקה, רישומים העשויים מחבלים קשורים בקשרים.
עיר בתוך אגם
האצטקים קראו לעצמם משיקה; השם "אצטקים", על שם מולדתם האגדית אצטלאן, התקבע לגביהם רק מאוחר יותר. לפי המסורת שלהם הם הגיעו לעמק מקסיקו מהצפון וייסדו ב-1325 את בירתם, טנוצ׳טיטלאן, על אי ביצתי באגם טשקוקו. האות היה אמור להיות מקום שבו יושב נשר על צבר הצומח מתוך אבן. הדימוי הזה מופיע כיום בסמל מקסיקו ובדגלה.
ב-1428 כרתה טנוצ׳טיטלאן ברית עם הערים טשקוקו וטלקופאן. במהלך המאה ה-15 השתלטה הברית המשולשת הזאת על חלק גדול ממרכז מקסיקו ומדרומה, והערים הכפופות לה העלו לה מס. כשהרנן קורטס נכנס לטנוצ׳טיטלאן ב-8 בנובמבר 1519, היו בה לפי ההערכות בין 200,000 ל-400,000 תושבים, וזה מיקם אותה בין הערים הגדולות בעולם באותה עת. היא נפלה ב-13 באוגוסט 1521 אחרי מצור ממושך, והספרדים בנו על חורבותיה את מקסיקו סיטי.
נאוואטל קלאסית
האצטקים דיברו נאוואטל. היא שייכת למשפחת השפות היוטו-אצטקיות, שדובריהן פזורים מאל סלבדור ועד מערב ארצות הברית: הופי, שושוני וקומנצ׳י הן קרובות רחוקות, והקרובה ביותר היא נאוואט (פיפיל) באל סלבדור. אבותיהם של דוברי הנאוואטל נכנסו למסו-אמריקה מהצפון, לפי הערכות הבלשנים בסביבות 500 לספירה. בתקופת האצטקים הייתה נאוואטל השפה המשותפת של מרכז מקסיקו, ונעזרו בה גם אנשים ששפת אמם הייתה אחרת.
נאוואטל קלאסית היא צורת השפה שהועלתה על הכתב באלפבית הלטיני במאות ה-16 וה-17, על בסיס הדיבור של טנוצ׳טיטלאן. כנראה היא משקפת את הדיבור המעודן של האצולה (pipiltin) יותר מזה של פשוטי העם (macehualtin). נאוואטל היא שפה אגלוטינטיבית ופוליסינתטית: תחיליות וסופיות רבות מתחברות לשורש, ומילה אחת יכולה להביע משפט שלם. לשמות העצם יש סיומת אופיינית -tl, -tli או -li: tetl "אבן", coyotl "זאב ערבות", calli "בית".
נאוואטל ממשיכה לחיות. במפקד האוכלוסין של מקסיקו ב-2020 דיווחו כ-1.65 מיליון בני אדם שהם דוברים אותה, ולנאוואטל של הואסטקה יש הכי הרבה דוברים. הניבים של היום שונים מהנאוואטל הקלאסית וגם זה מזה, וחלקם עד כדי כך שדובריהם אינם מבינים זה את זה.
תמונה, סימן ורבוס
הכתב האצטקי שייך למסורת של כתב תמונות שמרכז מקסיקו חלק עם המיקסטקים ועם עמים אחרים. ה-tlacuilo, צייר וסופר בעת ובעונה אחת, לא כתב שורות של סימנים אלא צייר תמונות: דמויות, עקבות רגליים המראות תנועה, תאריכים קלנדריים וגליפים של מקומות ושל שמות. מושגים הוצגו בתמונה: מוות כגופה עטופה לקבורה, מלחמה כמגן ואלה, דיבור כמגילה קטנה היוצאת מהפה. לסימנים לא היה סדר קריאה קבוע כמו בכתובות המאיה.
ואולם סימני התמונות יכלו לייצג גם מילים (לוגוגרמות) ולנצל את צלילן: התמונה של מילה אחת שימשה למילה אחרת שנשמעה כמוה או דומה לה, כמו ברבוס. הדבר בולט ביותר בשמות של מקומות ושל אנשים. השם טנוצ׳טיטלאן נכתב באבן (tetl) שממנה צומח צבר (nochtli); בשמות אחרים יוצגה הסופית -tlan, "מקום, ליד", בתמונה של שיניים, בנאוואטל tlantli.
עד כמה הרחיק הפונטיזם הזה – על כך יש ויכוח. לפי ההשקפה המסורתית הכתב האצטקי לא היה מערכת כתב מלאה, משום שלא יכול היה לתעד כל משפט כפי שיכול היה כתב המאיה, והספרים המצוירים פורשו בקול ולא נקראו מילה במילה. ואולם האפיגרף הספרדי אלפונסו לקדנה טען ב-2008 שערב הכיבוש עמדה לרשות הסופרים של טשקוקו מערכת של סימנים הברתיים. אחרים משיבים שכתיבים הברתיים ידועים בעיקר מכתבי יד מראשית התקופה הקולוניאלית, וייתכן שנוצרו בהשפעת האלפבית הלטיני.
מספרים נכתבו בבסיס עשרים: יחידות בנקודות, עשרים בדגל (pantli), ארבע מאות בסימן הדומה לנוצה או לעץ קטן (tzontli, "שיער"), שמונת אלפים בכיס (xiquipilli). לכן אפשר לקרוא ברשימות המס של קודקס מנדוסה כמה מכל פריט שילם כל מחוז.
שמות מקומות כרבוסים
גליף של מקום הורכב מתמונות ששמותיהן בנאוואטל נשמעו יחד כמו שם המקום:
| שם | מה מצויר | משמעות השם |
|---|---|---|
| Tenochtitlan | אבן (tetl) שממנה צומח צבר (nochtli) | לפי המסורת "ליד הצבר שעל האבן"; האטימולוגיה אינה ודאית |
| Mapachtepec | רקון (mapachtli) על גבעה (tepetl) | "גבעת הרקון" |
| Mazatlan | ראש של צבי (mazatl) ושיניים (tlantli) | "מקום הצבאים" |
| Huitztlan | קוץ (huitztli) ושיניים (tlantli) | "מקום הקוצים" |
| Chapultepec | חגב (chapolin) על גבעה (tepetl) | "גבעת החגב" |
| Coatepec | נחש (coatl) על גבעה (tepetl) | "גבעת הנחש" |
ספרים מצוירים
ספרי האצטקים (amoxtli) צוירו על רצועות ארוכות של נייר מקליפת עץ פיקוס (amatl), שצופו בשכבת יסוד וקופלו כמו אקורדיון. הם הכילו דברי ימים, אילנות יוחסין, מפות, רשימות מס ולוחות שנה מנטיים. רובם אבדו אחרי הכיבוש; לפי דיווחים מאוחרים יותר ציווה הבישוף הראשון של מקסיקו, חואן דה סומרגה, לשרוף ספרים מצוירים, אם כי היקף ההשמדה מוערך בצורות שונות. אם שרד בכלל כתב יד קדם-קולומביאני כלשהו מטנוצ׳טיטלאן ומסביבתה – הדבר אינו ודאי.
קודקס בוטוריני (Tira de la Peregrinación) הוא רצועה של נייר amatl באורך 5.49 מטרים, המקופלת ל-21½ דפים. הוא מספר על נדודי המשיקה מאצטלאן: התאריכים ממוסגרים, המקומות מוצגים בגליפים, ועקבות רגליים מסמנות את הדרך ביניהם. מתי נוצר – אין יודעים. בשל סגנונו נחשב פעם לקדם-קולומביאני; כיום מתארכים אותו לרוב לזמן קצר לפני הכיבוש או מיד אחריו. הוא קרוי על שם האספן האיטלקי בן המאה ה-18 לורנצו בוטוריני בנדוצ׳י.
קודקס בורבוניקוס הוא רצועה אחת של נייר amatl באורך של כ-14 מטרים, שקופלה במקור ל-40 עמודים, ששני הראשונים ושני האחרונים שבהם חסרים. הוא מכיל לוח שנה מנטי, סקירה של המחזור בן 52 השנים ואת טקסי האש החדשה. אם נוצר לפני הכיבוש או זמן קצר אחריו – שנוי במחלוקת: מעל תמונות הלוח יש שטח ריק, כאילו כבר ציפו להערות בספרדית. מאז 1826 הוא שייך לספריית האספה הלאומית הצרפתית בפריז.
קודקס מנדוסה נוצר אחרי הכיבוש, כנראה בסביבות 1541 ובוודאות בין 1529 ל-1553, על 71 דפים של נייר אירופי. ציירים בני הנאווה השתמשו בגליפים מסורתיים כדי לתעד את תולדות טנוצ׳טיטלאן מ-1325 ועד הכיבוש, רשימה של הערים המשועבדות ושל המסים שהעלו, ותמונות מחיי היומיום; מתורגמן ספרדי הוסיף הסברים. הוא קרוי על שם אנטוניו דה מנדוסה, משנה למלך של ספרד החדשה, שלפי הדעה הרווחת הזמין אותו בשביל המלך. ואולם עד 1553 כבר היה כתב היד שייך לקוסמוגרף הצרפתי אנדרה טווה (André Thevet), ומאז 1659 הוא נמצא בספרייה הבודליאנית באוקספורד.
ספירת הימים
כמו בני המאיה, ניהלו גם האצטקים שני לוחות שנה זה לצד זה. הלוח המנטי tonalpohualli ("ספירת הימים") מנה 260 ימים: עשרים סימני ימים צורפו למספרים 1 עד 13, כך שלכל יום היה שם כמו 1 תנין, 2 רוח, 3 בית. אחרי שלושה-עשר ימים החלה תקופה חדשה, ולה אל פטרון משלה; החלק הראשון של קודקס בורבוניקוס מתאר את התקופות האלה. שנת השמש, xiuhpohualli, מנתה 365 ימים: 18 חודשים בני עשרים יום ועוד חמישה ימים עודפים (nemontemi), שנחשבו לימי מזל רע.
שני הלוחות חזרו ונפגשו בכל 52 שנים. השנים נקראו על שם יום מסוים (מה שמכונה "נושא השנה"), ורק ארבעה סימנים היו אפשריים – בית, ארנב, קנה וצור – כל אחד עם מספר מ-1 עד 13. סוף מחזור בן 52 שנים צוין בטקס האש החדשה: האשות כובו, והכוהנים הציתו אש חדשה. שנת 1519, שבה נחת קורטס במקסיקו, הייתה השנה 1 קנה (ce acatl).
המונומנט האצטקי הנודע ביותר הנושא סימנים קלנדריים הוא אבן השמש (Piedra del Sol), המכונה לעתים קרובות "לוח השנה האצטקי". את דיסקת האבן, שקוטרה כ-3.6 מטרים, מצאו פועלים ב-17 בדצמבר 1790 במהלך עבודות בכיכר המרכזית של מקסיקו סיטי. הפנים שבמרכז מפורשות לרוב כאל השמש טונטיו, ואחרים רואים בהן את אלוהות האדמה טלאלטקוטלי. סביבן הסימן 4 תנועה (nahui ollin), שמו של עידן העולם הנוכחי, החמישי, ובטבעת הבאה כל עשרים סימני הימים. לפי הדעה הרווחת האבן לא שימשה לחישוב תאריכים; היא הייתה מונומנט טקסי.
עשרים סימני הימים
- cipactliתנין (קיימן)
- ehecatlרוח
- calliבית
- cuetzpalinלטאה
- coatlנחש
- miquiztliמוות
- mazatlצבי
- tochtliארנב
- atlמים
- itzcuintliכלב
- ozomatliקוף
- malinalliעשב
- acatlקנה
- ocelotlיגואר
- cuauhtliנשר
- cozcacuauhtliעיט נבלות
- ollinתנועה
- tecpatlצור (סכין)
- quiahuitlגשם
- xochitlפרח
ce acatl, "1 קנה"שם של יום וגם של שנה; השנה 1 קנה חלה ב-1519
יוניקוד עדיין אינו מקודד את הסימנים האצטקיים (נכון ל-2026), ולכן הטבלה מציינת רק את סדרו של כל סימן, את שמו בנאוואטל ואת משמעותו. את מראם אפשר לראות בתצלומים של קודקס בורבוניקוס, של קודקס בוטוריני ושל אבן השמש.
נאוואטל באלפבית הלטיני
אחרי הכיבוש החלו לכתוב נאוואטל באלפבית הלטיני. הטקסטים הראשונים הופיעו בתוך עשרים שנה מבוא הספרדים, ובמהלך המאה ה-16 דחק הכתב החדש בהדרגה את כתב התמונות, אם כי כתבי יד מצוירים עם הערות המשיכו להיווצר עוד זמן רב. ב-1536 ייסדו הפרנציסקנים את קולג׳ סנטה קרוס בטלטלולקו, שבו למדו בני האצולה הילידית לטינית, ספרדית וכתיבה בשפתם שלהם. אנדרס דה אולמוס השלים דקדוק של נאוואטל ב-1547, ואלונסו דה מולינה פרסם מילון ספרדי–נאוואטל ב-1555. בנאוואטל נכתבו דברי ימים, צוואות, מסמכים משפטיים, שירים ומחזות.
ואולם הכתיב הספרדי לא קלט את כל מה שנאוואטל מבחינה בו: רוב הכותבים לא סימנו את אורך התנועות ולא את העצירה הסדקית (saltillo). את אלה סימן לראשונה במדויק הישועי אורסיו קרוצ׳י בדקדוק שלו מ-1645 – את האורך בקו עליון (מקרון), ואת העצירה הסדקית בעיקר בסימן האקסנט הכבד (grave). בנאוואטל האות x נהגית כמו sh באנגלית, הצירוף tl הוא עיצור אחד [tɬ], ו-hu לפני תנועה נשמע כמו ו (w).
היצירה המפורסמת ביותר היא הקודקס הפלורנטיני. הפרנציסקני ברנרדינו דה סהגון (בערך 1499–1590), שהגיע למקסיקו ב-1529, הקדיש עשרות שנים, יחד עם תלמידים לשעבר מטלטלולקו, לתשאול זקנים בקיאים בתרבות האצטקית ולהעלאת עדויותיהם על הכתב בנאוואטל. התוצאה הייתה שנים-עשר ספרים על האלים, הטקסים, לוח השנה, החברה, הטבע וכיבוש מקסיקו, המסופרים מנקודת מבטם של המובסים. הטקסט ערוך בשני טורים, נאוואטל מימין וספרדית משמאל, ומלווה ביותר מאלפיים תמונות של ציירים ילידים. כתב היד, שהושלם בסביבות 1577, נמצא כיום בפירנצה.
מן הקודקסים
מילים מנאוואטל
מילים רבות מנאוואטל נשאלו לספרדית ומשם עברו לשפות אחרות. בספרדית הסיומת -tl, -tli הפכה לרוב לסיומת -te או -le (tomate, coyote, chicle), ובשפות אחרות היא נשמטה לעתים קרובות:
| נאוואטל | משמעות | אנגלית |
|---|---|---|
| tomatl | טומטיו, פרי ירוק; העגבנייה האדומה נקראה xitomatl | tomato |
| ahuacatl | אבוקדו | avocado |
| chilli | פלפל חריף (צ׳ילי) | chili, chilli |
| coyotl | זאב ערבות (קויוט) | coyote |
| ocelotl | יגואר | ocelot (השם עבר לחתול קטן יותר) |
| tzictli | חומר דביק, גומי | chicle |
| axolotl | סוג של סלמנדרה | axolotl |
| Mexihco | שמה של בירת האצטקים | Mexico |
| לא ודאי | משקה קקאו | chocolate; המילה נכנסה לספרדית כנראה מנאוואטל או מנאוואט, אבל צורת המקור שלה שנויה במחלוקת (הצורה chocolatl אינה מתועדת במקורות מוקדמים; הוצעה הצורה chicolatl) |
קיפו: קשרים על חבלים
בהרי האנדים שבדרום אמריקה ניהלו רישומים בדרך שונה לגמרי. לאינקה, שבמאה ה-15 בנו מקוסקו את האימפריה העצומה טוואנטינסויו, לא היה כתב במובן המקובל. המנהל שלהם נשען על קיפו (בקצ׳ואה khipu, "קשר"): צרורות של חוטי כותנה או צמר של למות ואלפקות, התלויים על חבל ראשי. המידע טמון במיקום הקשרים ובסוגם, ובצבע, בסדר ובאורך של החוטים; לקיפו יכלו להיות חוטים ספורים או כמה אלפים. את הקיפו קשרו ופירשו פקידים מומחים, ה-khipukamayuq, "שומרי הקיפו". שפת המנהל העיקרית הייתה קצ׳ואה; בתקופה הקולוניאלית צמחה ממנה הקצ׳ואה הקלאסית הספרותית, שנכתבה באלפבית הלטיני.
הקיפו קדומים מאימפריית האינקה: הדוגמאות הראשונות שאין עליהן עוררין הן מסביבות 600–1000 לספירה ומיוחסות למדינת וארי, ואילו ממצאים קדומים יותר מקראל שנויים במחלוקת. אחרי כיבוש פרו (מ-1532) השתמשו בהם הספרדים בחלקם לצורכי המנהל שלהם, אבל ב-1583 ציוותה מועצת לימה השלישית לשרוף חלק מהקיפו כעבודת אלילים. לפי סקר מ-2021 שרדו קצת פחות מ-1,400.
האם הקיפו תיעדו שפה?
רוב הקיפו שנחקרו מכילים מספרים. ב-1912 הראה האמריקני לסלי לילנד לוק (Leslie Leland Locke) שהם רשומים בשיטה עשרונית מיקומית: אשכולות של קשרים בגבהים שונים על החוט מייצגים אחדות, עשרות, מאות ומקומות גבוהים יותר. במקום הנמוך ביותר נקשרת אחת כקשר בצורת שמונה, ושתיים עד תשע כקשר ארוך עם מספר כריכות מתאים; מקום ריק פירושו אפס. שמדובר בחשבונות, מאשרים הסכומים: ערכו של חוט אחד שווה לעתים קרובות לסכום של חוטים אחרים.
אם הקיפו תיעדו גם שפה, כמו שמות או סיפורי תולדות – אין זה ודאי. לפי מקורות קולוניאליים מסרו ה-khipukamayuq לספרדים מידע על מפקדים, מסים, לוח השנה ואילנות יוחסין, אבל כיצד בדיוק נשאו הקיפו את המידע הזה – אין יודעים. האנתרופולוג גארי אורטון רואה בקיפו מערכת של סימנים בקידוד בינארי, וב-2005 הציעו הוא וקארי ברזין שרצף של שלושה קשרים בצורת שמונה בתחילתם של קיפו מפורוצ׳וקו שליד לימה עשוי לייצג את שם המקום, או את מכין הקיפו או את נושאו. ב-2017 טענה סבין היילנד שגם קיפו "של מכתבים" מהתקופה הקולוניאלית מהכפר סן חואן דה קויאטה מכילים סימנים פונטיים. ואולם אין פענוח מקובל על הכול, ולכן הקיפו אינם נחשבים בדרך כלל לכתב במובן הצר, כלומר לתיעוד של שפה מדוברת.
ציר זמן
- 1325ייסודה המסורתי של טנוצ׳טיטלאן.
- 1428הברית המשולשת של טנוצ׳טיטלאן, טשקוקו וטלקופאן.
- 8 בנובמבר 1519הרנן קורטס נכנס לטנוצ׳טיטלאן.
- 13 באוגוסט 1521נפילת טנוצ׳טיטלאן.
- 1536הפרנציסקנים מייסדים את קולג׳ סנטה קרוס בטלטלולקו.
- בערך 1541קודקס מנדוסה נוצר.
- 1547אנדרס דה אולמוס משלים דקדוק של נאוואטל.
- 1555המילון של אלונסו דה מולינה.
- 1565קודקס אוסונה.
- בערך 1577סהגון ושותפיו משלימים את הקודקס הפלורנטיני.
- 1583מועצת לימה השלישית מצווה לשרוף חלק מהקיפו.
- 1645הדקדוק של אורסיו קרוצ׳י, עם סימון מדויק של ההגייה.
- 17 בדצמבר 1790אבן השמש נמצאת בכיכר המרכזית של מקסיקו סיטי.
- 1912לסלי לילנד לוק: הקיפו מתעדים מספרים בבסיס עשר.
- 1978גילוי אבן קויולשאוקי פותח את השלב העיקרי של החפירות בטמפלו מאיור (1978–1982).
נאוואטל על הגלובוס
הקישו על שפה כדי להציג אותה על הגלובוס:
מקורות וקריאה נוספת
- Elizabeth Hill Boone: Stories in Red and Black. Pictorial Histories of the Aztecs and Mixtecs. University of Texas Press, 2000.
- Frances F. Berdan, Patricia Rieff Anawalt: The Essential Codex Mendoza. University of California Press, 1997.
- James Lockhart: The Nahuas After the Conquest. Stanford University Press, 1992.
- Michel Launey: An Introduction to Classical Nahuatl. Cambridge University Press, 2011.
- Marcia Ascher, Robert Ascher: Code of the Quipu. A Study in Media, Mathematics, and Culture. University of Michigan Press, 1981.
- Gary Urton: Signs of the Inka Khipu. Binary Coding in the Andean Knotted-String Records. University of Texas Press, 2003.
- Glottolog 5 (השפות וסיווגן).