שפות העת העתיקה
שומר ואכד
מסופוטמיה · בערך 3300–539 לפנה״ס
במסופוטמיה, הארץ שבין הפרת לחידקל, נוצר בסביבות 3300 לפנה״ס אחד הכתבים הקדומים בעולם. במשך שלושה אלפי שנים רשם כתב היתדות את השומרית, שפה שאין לה קרובות ידועות, ואת האכדית השמית, שפתם של הבבלים והאשורים – והוא שימר את הפואמה האפית הגדולה הקדומה ביותר, עלילות גילגמש.
הארץ שבין הנהרות
המילה היוונית מסופוטמיה פירושה "הארץ שבין הנהרות". בדרום המישור הזה, שבו אפשר היה לנצל את הפרת והחידקל להשקיה, צמחו באלף ה-4 לפנה״ס הערים הראשונות: בסביבות 3000 לפנה״ס חיו באורוק עשרות אלפי תושבים. מדינות העיר השומריות – אורוק, אור, לגש, כיש – התחרו על מים ועל אדמה.
במאה ה-24 לפנה״ס איחד אותן סרגון מאכד, מייסד האימפריה הראשונה באזור. אחריו באו אור, בבל של המלך חמורבי, אשור והאימפריה הבבלית החדשה של נבוכדנצר השני; ההיסטוריה העצמאית של מסופוטמיה הסתיימה כשהמלך הפרסי כורש כבש את בבל ב-539 לפנה״ס.
כתב שנולד מהנהלת חשבונות
הלוחות הקדומים ביותר מאורוק, מסביבות 3300–3100 לפנה״ס, הם ברובם חשבונות של מקדשים: מספרי כבשים, מנות של דגן, בירה, פועלים. הסופרים ציירו סימנים ציוריים בטין הלח בעזרת חוד, והטביעו מספרים בקצה הקהה של החרט. בהדרגה החלו להטביע אותם בקנה חתוך – והקווים הפכו ליתדות, שנתנו לכתב את שמו.
במהלך המאות פושטו הסימנים וסובבו ב-90 מעלות, כך שקשה כיום לזהות בהם את התמונות המקוריות. עם הזמן למד הכתב לרשום גם צלילים: הסימן ל"חץ" (בשומרית ti) יכול היה לשמש גם למילה הדומה בצלילה til "חיים", וכך הפכו תמונות להברות.
שומרית: שפה בלי קרובות
שומרית היא שפה מבודדת: היא אינה קרובה לשום שפה ידועה. היא אגלוטינטיבית – תחיליות וסופיות מושחלות על השורש – וארגטיבית: הנושא של פועל יוצא מקבל סיומת מיוחדת, -e, השונה מזו של הנושא של פועל עומד. סדר המילים הוא נושא – מושא – פועל.
כשפה מדוברת פינתה השומרית את מקומה לאכדית בסביבות המעבר מן האלף ה-3 לאלף ה-2 לפנה״ס. אף על פי כן המשיכו הסופרים ללמוד ולהעתיק אותה עד סוף ימי כתב היתדות, בדומה לטיפוח הלטינית באירופה של ימי הביניים.
lugal-e e₂ mu-un-du₃
- lugal-e
- מלך (-e = סיומת העושה)
- e₂
- בית
- mu-un-du₃
- (הוא) בנה (-n- = "הוא" בתפקיד העושה)
המלך בנה את הבית.משפט הדוגמה הזה מראה את הסיומת הארגטיבית השומרית -e על העושה ואת הפועל בסוף המשפט. המילה lugal, "מלך", מורכבת בעצמה מ-lu₂ "אדם" ו-gal "גדול"; e₂-gal, "בית גדול", פירושה ארמון, ודרך האכדית ekallum הגיעה לעברית (hêḵāl, היכל, "מקדש").
סימנים לדוגמה
- AN / DINGIRשמיים; אל; דטרמינטיב לפני שמות של אלים
- KIארץ, מקום
- E₂בית
- GALגדול
- LU₂אדם
- LUGALמלך
- UDיום, שמש
- Aמים; ההברה a
- KURהר, ארץ נכרית
- SAGראש
e₂-gal"בית גדול" = ארמון; באכדית ekallum
לסימן אחד יש לעיתים קרובות כמה קריאות: 𒀭 נקרא an "שמיים", dingir "אל", באכדית ilu, ולפני שמות של אלים הוא דטרמינטיב שאינו נהגה. הסימנים מוצגים בגופן Noto Sans Cuneiform.
אכדית: שפת הדיפלומטיה
אכדית היא השפה השמית המתועדת הקדומה ביותר, קרובה לערבית, לעברית ולארמית. האכדים אימצו את כתב היתדות השומרי אף שלא התאים היטב לשפתם, וכתבו בו מילים אכדיות הברה אחר הברה. הניבים העיקריים היו הבבלי בדרום והאשורי בצפון.
באלף ה-2 לפנה״ס הפכה האכדית לשפה הבין-לאומית של המזרח הקרוב. פרעוני מצרים התכתבו באכדית עם שליטי בבל ומיתני ועם וסלים בכנען, כפי שמראים המכתבים מאל-עמארנה שבמצרים, ואפילו הנוסח החיתי של הסכם השלום עם מצרים כתוב באכדית. באלף ה-1 לפנה״ס דחקה אותה הארמית בהדרגה מחיי היומיום.
חוקי חמורבי
במאה ה-18 לפנה״ס הורה המלך הבבלי חמורבי לחקוק על אסטלת בזלת קובץ של 282 חוקים, לפי המספור של החוקרים בני זמננו. הקובץ עוסק במסחר, במשפחה, בירושה, בשכר ובנזיקין, ובחלק מן העבירות מחיל את עקרון המידה כנגד מידה: "אם אדם ניקר את עינו של בן חורין אחר, ינקרו את עינו." ארכאולוגים צרפתים מצאו את האסטלה בשנים 1901–1902 בשושן שבאיראן, לשם נשאו אותה העילמים; כיום היא בלובר.
עלילות גילגמש
סיפורו של גילגמש מלך אורוק, של חברו אנכידו ושל חיפושו העקר אחר חיי נצח הוא אחת מיצירות הספרות הגדולות הקדומות ביותר. השלם ביותר הוא הנוסח הבבלי התקני על שנים-עשר לוחות, הידוע בעיקר מן הספרייה של המלך האשורי אשורבניפל בנינווה (המאה ה-7 לפנה״ס).
ב-1872 קרא ג׳ורג׳ סמית׳ מהמוזיאון הבריטי על לוח XI סיפור על מבול, הדומה להפליא לסיפור המקראי על נח, ועורר סנסציה. תרגום אנגלי נפוץ הוא זה של אנדרו ג׳ורג׳ (Allen Lane, 1999; Penguin Classics, 2000).
ספירה בשישים
הסופרים במסופוטמיה ספרו בבסיס שישים. ממנו באות שישים הדקות בשעה, שישים השניות בדקה ו-360 המעלות במעגל. מתמטיקאים בבליים פתרו בעיות ריבועיות והכירו את היחסים בין צלעות המשולש ישר-הזווית יותר מאלף שנה לפני פיתגורס, כפי שמראה הלוח פלימפטון 322.
הפענוח: הצוק בבהיסתון
המפתח לפענוח היה כתובתו של המלך הפרסי דריווש הראשון על צוק בבהיסתון שבמערב איראן: אותו טקסט בשלוש שפות ובשלושה סוגים של כתב יתדות – פרסית עתיקה, עילמית ובבלית. בכתב הפרסי העתיק, שיש בו רק עשרות ספורות של סימנים, החל לטפל גאורג פרידריך גרוטפנד כבר ב-1802, על סמך העתקים של כתובות מפרספוליס. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 העתיק הנרי רולינסון את הכתובת במאמץ רב, לעיתים קרובות מסולמות על מדף צר; מן הטקסט הבבלי, הקשה ביותר לגישה, לקח ב-1847 הטבעות נייר נער כורדי שהיה תלוי על חבלים.
הנוסח הבבלי הראה שלסימן אחד יכולות להיות כמה קריאות ושהכתב מערב הברות עם סימני מילים; לכך תרם רבות איש הכנסייה האירי אדוארד הינקס. ב-1857 קיבלו רולינסון, הינקס, ויליאם הנרי פוקס טלבוט ויוליוס אופרט, כל אחד בנפרד, אותה כתובת של המלך האשורי תגלת פלאסר הראשון, שהתגלתה זמן קצר קודם לכן, כדי לתרגם אותה. התרגומים שלהם תאמו זה את זה, ובכך אושר פענוח האכדית.
אמנות ואדריכלות
ציר זמן
- בערך 3300–3100 לפנה״סהלוחות הפרוטו-יתדותיים הקדומים ביותר מאורוק.
- בערך 2600 לפנה״סבית הקברות המלכותי באור; הטקסטים הספרותיים הראשונים בשומרית.
- המאה ה-24 לפנה״ססרגון מאכד מייסד את האימפריה הראשונה.
- המאה ה-21 לפנה״סהשושלת השלישית של אור; הזיקורת של אור.
- המאה ה-18 לפנה״סחמורבי מבבל וקובץ החוקים שלו.
- המאה ה-14 לפנה״סמכתבי אל-עמארנה: אכדית כשפת הדיפלומטיה.
- המאה ה-7 לפנה״סהספרייה של אשורבניפל בנינווה.
- המאה ה-6 לפנה״סנבוכדנצר השני; שער אישתר בבבל.
- 539 לפנה״סהמלך הפרסי כורש כובש את בבל.
- המאה ה-1 לספירהלוחות היתדות המתוארכים האחרונים (טקסטים אסטרונומיים).
- 1802גרוטפנד מתחיל לפענח את כתב היתדות הפרסי העתיק.
- 1857המבחן של החברה האסייתית המלכותית מאשר את פענוח האכדית.
- 1872ג׳ורג׳ סמית׳ קורא את סיפור המבול.
שפות מסופוטמיה על הגלובוס
הקישו כדי להציג שפה על הגלובוס:
מקורות וקריאה נוספת
- Irving Finkel, Jonathan Taylor: Cuneiform. British Museum Press 2015.
- Marc Van De Mieroop: A History of the Ancient Near East, ca. 3000–323 BC. Wiley-Blackwell, מהדורה 3, 2016.
- Dietz Otto Edzard: Sumerian Grammar. Brill 2003.
- John Huehnergard: A Grammar of Akkadian. Eisenbrauns, מהדורה 3, 2011.
- Andrew George: The Epic of Gilgamesh. Allen Lane The Penguin Press, London 1999; Penguin Classics, London 2000.
- Cuneiform Digital Library Initiative (CDLI); Electronic Text Corpus of Sumerian Literature (ETCSL).
- Glottolog 5 (שפות והסיווג שלהן).