שפות העת העתיקה
הסלאבים ומוראביה הגדולה
מרכז אירופה והבלקן · מהפרוטו-סלאבית ועד הספרים הסלאביים הראשונים
ב-863 הגיעו האחים קונסטנטינוס ומתודיוס מביזנטיון למוראביה הגדולה. קונסטנטינוס יצר כתב חדש ללשון הסלאבית, הכתב הגלגוליטי, ושניהם תרגמו ספרי ליטורגיה לשפה המכונה כיום סלאבית כנסייתית עתיקה, השפה הספרותית הראשונה של הסלאבים. אחרי שתלמידיו של מתודיוס גורשו ממוראביה, אימצה בולגריה את כתיבתם ופיתחה את הכתב הקירילי, ומשם הוא התפשט לרוס ולרחבי הבלקן; בקרואטיה החזיק הכתב הגלגוליטי מעמד עד העת החדשה. הצ׳כית, בסופו של דבר, נכתבה באלפבית הלטיני.
שפה אחת, ניבים רבים
השפות הסלאביות הן ענף אחד של משפחת השפות ההודו-אירופיות. קרובותיהן הקרובות ביותר הן השפות הבלטיות (ליטאית ולטבית), שעמן הן חולקות אב קדמון משותף, הפרוטו-בלטו-סלאבית. האב הקדמון המשותף של כל השפות הסלאביות, הפרוטו-סלאבית, אינו מתועד בכתב: הבלשנים משחזרים אותו בהשוואת השפות המאוחרות, ולכן מילים משוחזרות מסומנות בכוכבית. הפרוטו-סלאבית התפצלה לשפות נפרדות במחצית השנייה של האלף ה-1 לספירה, כשהסלאבים התפשטו על פני חלק גדול ממזרח אירופה וממרכזה ואל הבלקן.
גם במאה ה-9 ההבדלים בין הניבים הסלאביים היו קטנים, ולכן שפה ספרותית אחת יכלה לשמש את הסלאבים במוראביה, בבולגריה וברוס. כיום מחלקים את השפות הסלאביות לסלאביות מערביות (ובהן צ׳כית, סלובקית ופולנית), סלאביות מזרחיות (רוסית, אוקראינית, בלארוסית) וסלאביות דרומיות (סלובנית, סרבית, קרואטית, בולגרית, מקדונית ואחרות). סביב המעבר למאה ה-21 הוערך מספר דובריהן בכ-315 מיליון.
מהפרוטו-סלאבית לשפות של היום
הצורות הפרוטו-סלאביות משוחזרות (כוכבית). המילים מראות כמה שינויים סדירים: צירופים כמו *ol ו-*or בין עיצורים התהפכו בדרום ובמערב (hlava, głowa), אבל במזרח נוספה בהם תנועה (golova); מבין השפות התקניות הגדולות רק הפולנית שימרה את התנועות האפיות (ą, ę; ręka, pięć), אם כי בתפוצה שונה; הצ׳כית (כמו הסלובקית, האוקראינית והבלארוסית) הפכה את g ל-h; הסלאבית הכנסייתית העתיקה והרוסית מוסיפות l אחרי m (zemlja), והשפות הסלאביות המערביות – לא.
| פרוטו-סלאבית → סלאבית כנסייתית עתיקה | צ׳כית | רוסית · פולנית |
|---|---|---|
| *golva → glava | hlava "ראש" | golova (голова) · głowa |
| *gordъ → gradъ | hrad "טירה" | gorod (город) "עיר" · gród "מבצר" |
| *melko → mlěko | mléko "חלב" | moloko (молоко) · mleko |
| *korva → krava | kráva "פרה" | korova (корова) · krowa |
| *rǫka → rǫka | ruka "יד" | ruka (рука) · ręka |
| *pętь → pętь | pět "חמש" | pyat’ (пять) · pięć |
| *zemja → zemlja | země "ארץ, אדמה" | zemlya (земля) · ziemia |
| *dьnь → dьnь | den "יום" | den’ (день) · dzień |
מוראביה הגדולה
במאה ה-9 קמה באגן נהר מורבה מדינה סלאבית, שהקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס כינה במאה שלאחר מכן "מוראביה הגדולה". לפי התיאור המסורתי, בסביבות 833, בימי הנסיך מוימיר הראשון, סופח אזור ניטרה למוראביה; הממלכה הגיעה לשיא התפשטותה בימי סבטופלוק (שלט 870–894). לבה שכן בדרום מוראביה ובמזרחה ובמערב סלובקיה של היום. את הנצרות הביאו לראשונה כמרים מפרנקיה המזרחית, מאיטליה ומדלמטיה. המדינה נפלה בהתקפות ההונגרים בין 902 ל-907; התאריך המדויק אינו ידוע.
המבצר שנחקר יותר מכל הוא מיקולצ׳יצה-ואלי ליד הודונין. האקרופוליס שלו, ששטחו שישה הקטרים, עמד על אי בנהר מורבה והיה מוגן בסוללה מצופה אבן; ארכאולוגים חשפו בו ארמון ושתים-עשרה כנסיות, שהקדומות מבין כנסיות האבן מתוארכות, לפי הערכות שונות, מסביבות 800 ועד המחצית הראשונה של המאה ה-9; ביניהן בזיליקה בת שלושה אולמות שמידותיה מבפנים 35 × 9 מ׳. מרכז אחר היה האגלומרציה סטארה מניסטו – אוהרסקה הרדישטה. היכן עמד המושב הראשי, שהמסורת המאוחרת מכנה וליגרד, אינו ידוע: מיקולצ׳יצה וסטארה מניסטו הן המועמדות העיקריות.
השליחות מתסלוניקי
ב-862 ביקש הנסיך רסטיסלב מהקיסר הביזנטי מיכאל השלישי "מורה" שיסביר לעמו את האמונה בשפתו שלו; לפי הדעה הרווחת הוא נכשל קודם לכן ברומא. הקיסר והפטריארך פוטיוס שלחו שני אחים מתסלוניקי, עיר שדיברו בה גם סלאבית: המלומד והדיפלומט קונסטנטינוס (נולד בערך ב-827), שכבר עמד בראש משלחת אל הכוזרים, ואחיו הבכור מתודיוס (נולד בערך ב-815). ב-863 הם הגיעו למוראביה עם תרגומים מוכנים.
ב-867 יצאו האחים לרומא דרך פאנוניה, שם קיבל אותם הנסיך קוצל. ב-868 אישר האפיפיור אדריאנוס השני את הליטורגיה הסלאבית והורה להסמיך את תלמידיהם. ברומא נכנס קונסטנטינוס למנזר, קיבל את השם קירילוס ומת שם ב-14 בפברואר 869. מתודיוס נעשה לארכיבישוף שסמכותו חלה על מוראביה ועל פאנוניה. אחרי כמה שנות מאסר בידי בישופים בווארים (870–873) הוא שב למוראביה; ב-880 אישר מחדש האפיפיור יוחנן השמיני את הליטורגיה הסלאבית בבולה Industriae tuae. לפי "חיי מתודיוס", הוא תרגם בעזרת עוזרים כמעט את כל כתבי הקודש. הוא מת ב-6 באפריל 885.
הכתב הגלגוליטי
לתרגומים הסלאביים יצר קונסטנטינוס כתב חדש, המכונה כיום גלגוליטי (מהמילה glagolъ, "מילה", בסלאבית כנסייתית עתיקה, ומ-glagolati, "לדבר"). זה לא היה עיבוד גרידא של אלפבית קיים, אלא כתב בעל צורות משלו. לפי הדעה הרווחת כ-24 מ-41 האותיות הידועות נגזרות מהמינוסקולה היוונית, הכתיבה הרהוטה של כתבי היד הביזנטיים באותה תקופה, שקיבלה צורה מעוטרת; מוצאן של האחרות אינו ודאי, והוצעו כדגמים אותיות עבריות ושומרוניות או הסמלים הנוצריים של הצלב, העיגול והמשולש.
כמה אותיות היו לכתב הגלגוליטי במקור – אין יודעים. הנזיר חראבר מדבר על 38; בין 41 האותיות הידועות כיום יש ליגטורות שנוספו רק במאה ה-12. לאותיות היו שמות שנלקחו ממילים סלאביות, והן שימשו גם כספרות, לפי סדר האלפבית: ⰲ (v) הגלגוליטית מייצגת 3, ואילו в הקירילית מייצגת 2, כי הכתב הקירילי לקח את ערכיו המספריים מהאלפבית היווני (β = 2). הגלגוליטי הקדום ביותר מעוגל; בקרואטיה התפתחה מאוחר יותר צורה זוויתית.
אותיות גלגוליטיות
- aazъ "אני" · המספר 1 · בקירילית а
- bbuky "אות" · המספר 2 · בקירילית б
- vvědi "דע" · המספר 3 · בקירילית в
- gglagoli "אמור" · המספר 4 · בקירילית г
- ddobro "טוב" · המספר 5 · בקירילית д
- ejestь "יש" · המספר 6 · בקירילית е
- žživěte "חיו!" · המספר 7 · בקירילית ж
- zzemlja "ארץ" · המספר 9 · בקירילית з
- kkako "איך" · המספר 40 · בקירילית к
- lljudije "אנשים" · המספר 50 · בקירילית л
- oonъ "הוא" · המספר 80 · בקירילית о
- sslovo "מילה" · המספר 200 · בקירילית с
- štšta (משמעות לא ברורה) · המספר 800 · בקירילית щ
- ččrьvь "תולעת" · המספר 1000 · בקירילית ч
- ъjerъ · תנועה קצרה מאוד · בקירילית ъ
- ějatь (בתעתיק ě) · בקירילית ѣ
slovo (בקירילית слово)"מילה"; גם שם האות ⱄ (s). האותיות, משמאל לימין: slovo, ljudije, onъ, vědi, onъ.
הסימנים מוצגים בצורה המעוגלת של הגופן Noto Sans Glagolitic. לכל אות ניתנים שמה בסלאבית כנסייתית עתיקה, ערכה המספרי והאות הקירילית המקבילה. לשתי האותיות האחרונות לא ניתן ערך מספרי.
סלאבית כנסייתית עתיקה
השפה שאליה תרגמו האחים התבססה, לפי הדעה הרווחת, על הניב של הסלאבים בסביבות תסלוניקי, כלומר על סלאבית דרומית; במוראביה היא קיבלה תכונות סלאביות מערביות. הסלאבית הכנסייתית העתיקה היא השפה הסלאבית הקדומה ביותר המתועדת בכתב, ולכן העדה העיקרית לפרוטו-סלאבית. היא משמרת את התנועות האפיות ę ו-ǫ, את התנועות הקצרות מאוד ъ ו-ь (ה-jer), את המספר הזוגי ואת זמני העבר אאוריסט ואימפרפקט.
מתקופת השליחות במוראביה לא שרד אף כתב יד. לכן הבלשנים עובדים מהעותקים הקדומים ביותר מהמאות ה-10 וה-11, המכונים הקאנון; כשני שלישים מהם כתובים בכתב גלגוליטי. לקדום שבהם נחשב בדרך כלל מיסל קייב: שבעה דפי קלף קטנים (כ-14.5 × 10.5 ס״מ) ובהם חלק מהמיסה של הריטוס הרומי, שנכתבו לא יאוחר מהמחצית השנייה של המאה ה-10 (העמוד הראשון מאוחר יותר, בערך 1100). יש בו תכונות סלאביות מערביות, וכנראה נוצר בבוהמיה או במוראביה; הטקסט שהוא מעתיק עשוי לחזור לתקופת מוראביה הגדולה. במאה ה-19 רכש אותו בירושלים הארכימנדריט אנטונין (קפוסטין). ב-1979 הכריז הסלביסט הקרואטי יוסיפ האם שהוא זיוף של פטריוטים צ׳כים מהמאה ה-19, אבל הדעה הרווחת רואה בו כתב יד מקורי.
ממוראביה לבולגריה
אחרי מותו של מתודיוס שכנע יריבו, הבישוף ויכינג מניטרה, את האפיפיור סטפנוס החמישי לאסור את הליטורגיה הסלאבית, וב-886 גורשו תלמידיו של מתודיוס ממוראביה; חלקם נמכרו לעבדות. קלמנט, נאום ואנגלר מצאו מקלט בבולגריה אצל הנסיך בוריס הראשון, שהוטבל ב-864/865 ורצה ליטורגיה בסלאבית, בלתי תלויה בכמורה הביזנטית. לפי "חיי קלמנט", לימד קלמנט באוחריד כ-3,500 תלמידים במשך שבע שנים (886–893); אסכולת אוחריד דבקה בכתב הגלגוליטי עד המאה ה-12. נאום פעל בפליסקה ובפרסלב, שאליה העביר הנסיך סימאון הראשון את הבירה ב-893.
בפרסלב קיבל את צורתו הכתב שנושא כיום את שמו של קירילוס: הכתב הקירילי. רוב החוקרים סבורים שיצרו אותו תלמידיהם של קונסטנטינוס ומתודיוס בסוף המאה ה-9 או בתחילת המאה ה-10 מתוך האונציאלה היוונית, עם אותיות שנלקחו מהגלגוליטי לצלילים שחסרו ביוונית. המסורת מייחסת אותו לקלמנט מאוחריד, אבל הדבר אינו ודאי. הכתובות הקיריליות הקדומות ביותר מופיעות בסביבות פרסלב, ובהן הכתובת הקירילית המתוארכת הקדומה ביותר (קרפצ׳ה, 921). מבולגריה התפשטה הכתיבה בסלאבית כנסייתית עתיקה לסרבים ולרוס של קייב. מאז הצטרפה בולגריה לאיחוד האירופי ב-2007, הכתב הקירילי הוא הכתב הרשמי השלישי של האיחוד, לצד הלטיני והיווני.
ספרי הבשורות העתיקים ביותר
בוהמיה: סאזאבה ואמאוס
הליטורגיה הסלאבית שרדה גם בבוהמיה במאות ה-10 וה-11; לפי האגדה הטביל מתודיוס את הנסיך הצ׳כי בוז׳יבוי. נוסח צ׳כי של הסלאבית הכנסייתית העתיקה, בעל תכונות של הצ׳כית של אותה תקופה, מתועד בקטעים הגלגוליטיים מפראג, באגדות ובהערות שוליים. המרכז האחרון שלו היה המנזר בסאזאבה, שצמח בסביבות 1032 ממקום התבודדותו של פרוקופיוס הקדוש. ב-1056 גירש הדוכס ספיטיהנייב השני את הנזירים הסלאבים, ב-1061 החזיר אותם ורטיסלב השני, ובסוף 1096 גירש אותם סופית בז׳טיסלב השני (1097 הוא התאריך המסורתי). הספרים הסלאביים של המנזר הושמדו אז.
ב-1347 ייסד קרל הרביעי את מנזר אמאוס (Na Slovanech) בעיר החדשה של פראג והביא אליו בנדיקטינים מקרואטיה שהשתמשו בגלגוליטי הזוויתי. כאן, ב-1395, הושלם החלק הגלגוליטי של בשורות ריימס; הערה בכתב היד מייחסת את החלק הקירילי לפרוקופיוס הקדוש. הספר עזב את פראג, כנראה בזמן מלחמות ההוסיטים, צץ בקונסטנטינופול, וב-1574 נתן אותו הקרדינל שארל מלוריין לקתדרלה של ריימס, שם נשבעו עליו מלכי צרפת בטקסי ההכתרה שלהם. כתב היד הגלגוליטי האחרון מאמאוס הוא מ-1450–1452. ב-1926 הלחין לאוש יאנאצ׳ק טקסט של מיסה בסלאבית כנסייתית עתיקה: זו המיסה הגלגוליטית שלו.
הגלגוליטי הקרואטי
הכתב הגלגוליטי החזיק מעמד זמן רב ביותר בקרואטיה, בעיקר בחוף ובאיים של קווארנר ודלמטיה. המונומנט הידוע ביותר שלו הוא לוח בשקה מסביבות 1100, שנמצא ב-15 בספטמבר 1851 ברצפת כנסיית לוצ׳יה הקדושה ביורנדבור שבאי קרק. הוא היה חלק ממחיצת מזבח, והכתובת שעליו מתעדת את מתנתו של המלך זבונימיר למנזר בנדיקטיני; זו העדות המקומית הראשונה לשמם של הקרואטים. הכתב שלו עומד במעבר מהגלגוליטי המעוגל לזוויתי, ויש בו כמה אותיות לטיניות וקיריליות.
אנשי הכמורה הקרואטים טענו שאת הכתב הגלגוליטי יצר הירונימוס הקדוש; האגדה הזאת, שהייתה ידועה לאפיפיור אינוקנטיוס הרביעי ב-1248, סייעה להגן על הליטורגיה הסלאבית בתוך הכנסייה של הריטוס הרומי. ב-1483 יצא לאור המיסל הגלגוליטי המודפס הראשון. בקרק עוד כתבו נוטריונים בכתב הגלגוליטי בראשית המאה ה-19, ובמקומות מסוימים הוא נשאר בשימוש ליטורגי עד המאה ה-20.
ברוס: אוסטרומיר וקליפת הליבנה
ספרים בסלאבית כנסייתית עתיקה הגיעו לרוס של קייב אחרי התנצרותה בסוף המאה ה-10, ורובם כבר כתובים בכתב קירילי. הספר המתוארך הקדום ביותר של רוס הוא בשורות אוסטרומיר, שכתב ב-1056–1057 הדיאקון גריגורי עבור אוסטרומיר, הפוסדניק של נובגורוד. יש בו 294 דפי קלף, והוא כתוב בצורה מקומית של סלאבית כנסייתית: הסופר, למשל, כבר לא הבחין בין התנועה האפית ǫ ל-u, כפי שהתאים לדיבורו שלו.
כיצד דיברו אנשים ברוס באמת מראים מכתבים על קליפת ליבנה. הראשון נמצא בנובגורוד ב-26 ביולי 1951 בידי נינה אקולובה; עד 2018 נמצאו יותר מ-1,200, מהם 1,113 בנובגורוד, שבה האדמה הלחה, המבודדת מהאוויר, שמרה עליהם מריקבון. האותיות נחרטו בקליפה בחרט. רובם מסרים פרטיים ועסקיים רגילים בניב הנובגורודי העתיק מהמאות ה-11–15; מהידועים שבהם תרגילי בית הספר והציורים של ילד בשם אונפים מהמאה ה-13.
ספרים ומסרים מרוס
צ׳כית באלפבית הלטיני
הלטינית הייתה גם קודם השפה הכתובה העיקרית בבוהמיה, ואחרי סוף הליטורגיה הסלאבית בסאזאבה היא נשארה היחידה; את הצ׳כית כתבו באלפבית הלטיני, כפי שכבר נכתבו בסביבות שנת 1000 כתבי היד מפרייזינג, בשפה קרובה לסלובנית. העדויות הקדומות ביותר הן מילים צ׳כיות בודדות, בעיקר שמות של אנשים ומקומות, בתעודות לטיניות. כמשפט הצ׳כי הקדום ביותר ששרד נחשבת בדרך כלל הערה שנוספה בראשית המאה ה-13 לכתב היסוד של הקפיטול בליטומרז׳יצה (כתב היסוד עצמו מתוארך ל-1057 וכבר יש בו מילים צ׳כיות בודדות, בעיקר שמות מקומות).
באלפבית הלטיני לא היו אותיות לצלילים צ׳כיים רבים, ולכן הסתפקו הסופרים בדיגרפים, צירופי אותיות שבהם השתמשו בלי עקביות. החיבור De orthographia Bohemica מראשית המאה ה-15, המיוחס במסורת ליאן הוס (המחבר אינו ודאי), הציע לכתוב עיצורים רכים בנקודה מעל האות ותנועות ארוכות בתג נוטה (אקוט); הנקודה התפתחה מאוחר יותר להאצ׳ק. סימנים דיאקריטיים לפי הדגם הצ׳כי אימצו, בין השאר, האלפביתים הלטיניים של הקרואטית והסלובנית, וכן הליטאית. בסלובקיה שימשו זמן רב הלטינית והצ׳כית כשפות כתובות; הסלובקית התקנית קודדה רק בידי אנטון ברנולאק בסוף המאה ה-18 ובידי לודוביט שטור בשנות ה-40 של המאה ה-19.
המורשת של קירילוס ומתודיוס היא עדיין חלק מהמסורת הצ׳כית. יום החג שלהם, 5 ביולי, הוא חג רשמי בצ׳כיה, ואתר העלייה לרגל העיקרי שלהם הוא ולהרד.
ציר זמן
- המאה ה-6היסטוריונים ביזנטים כותבים לראשונה בפירוט על הסלאבים (Sklavenoi).
- בערך 833מוימיר הראשון מספח את אזור ניטרה למוראביה.
- 862רסטיסלב מבקש מהקיסר מיכאל השלישי מורה.
- 863קונסטנטינוס ומתודיוס מגיעים למוראביה; הכתב הגלגוליטי.
- 868האפיפיור אדריאנוס השני מאשר את הליטורגיה הסלאבית.
- 14 בפברואר 869קונסטנטינוס (קירילוס) מת ברומא.
- 885–886מתודיוס מת (6 באפריל 885); תלמידיו מגורשים ממוראביה ועוברים לבולגריה.
- 893סימאון הראשון מעביר את הבירה לפרסלב, שבאסכולה שלה מתפתח הכתב הקירילי.
- 902–907נפילת מוראביה הגדולה.
- המאה ה-10מיסל קייב, הנחשב בדרך כלל לכתב היד הקדום ביותר בסלאבית כנסייתית עתיקה.
- בערך 1032ייסוד מנזר סאזאבה; הליטורגיה הסלאבית מחזיקה בו מעמד עד 1096/1097.
- 1056–1057בשורות אוסטרומיר.
- בערך 1100לוח בשקה בקרק.
- 1395השלמת החלק הגלגוליטי של בשורות ריימס במנזר אמאוס בפראג.
- 1483הספר הגלגוליטי המודפס הראשון, מיסל קרואטי.
- 1951המכתב הראשון על קליפת ליבנה נמצא בנובגורוד.
שפות סלאביות על הגלובוס
הקישו על שפה כדי להציג אותה על הגלובוס:
מקורות וקריאה נוספת
- Horace G. Lunt: Old Church Slavonic Grammar. Mouton de Gruyter, מהדורה 7, 2001.
- Alexander M. Schenker: The Dawn of Slavic: An Introduction to Slavic Philology. Yale University Press, 1995.
- Francis Dvornik: Byzantine Missions among the Slavs: SS. Constantine-Cyril and Methodius. Rutgers University Press, 1970.
- Vladimír Vavřínek: Cyril a Metoděj mezi Konstantinopolí a Římem [קירילוס ומתודיוס בין קונסטנטינופול לרומא]. Vyšehrad, 2013.
- Josef Vajs: Rukověť hlaholské paleografie [מדריך לפליאוגרפיה גלגוליטית]. Orbis, 1932.
- Glottolog 5 (השפות וסיווגן).