סיפורי שפות
שפות שחוזרות
החייאת שפות · ויילס, ניו זילנד, האי מאן וישראל
שפות נעלמות רק לעתים נדירות בין לילה. קהילה עוברת בהדרגה לשפה אחרת, וההורים מפסיקים להעביר את השפה הישנה לילדיהם. החייאה מנסה להשיב את ההעברה הזאת – באמצעות גני ילדים ובתי ספר שמלמדים בשפה שבסכנה, חקיקה, תקשורת ושיעורים למבוגרים. הוולשית, המאורית והמאנית מדגימות שלוש נקודות פתיחה שונות ושלוש תוצאות שונות. העברית היא, לפי ההכרה הרווחת, המקרה היחיד שבו שפה שלא היו לה דוברים ילידיים חזרה להיות שפת האם של מיליונים.
כיצד שפות נסוגות
רוב השפות שנמצאות היום בנסיגה אינן נעלמות משום שדובריהן מתים, אלא משום שקהילות עוברות בהדרגה לשפה אחרת, בעלת יוקרה רבה יותר או תועלת מעשית גדולה יותר. בלשנים מכנים זאת מעתק לשוני (language shift). הרגע המכריע מגיע כשההורים מפסיקים לדבר בשפה עם ילדיהם. קטיעה של ההעברה הבין-דורית ניכרת באיחור: השפה יכולה להמשיך לחיות בקרב מבוגרים וזקנים עוד עשרות שנים, אבל אין לה דוברים צעירים שיעבירו אותה הלאה.
את מידת הסכנה מתארים לרוב בסולם בן שש הדרגות של אונסק״ו: בטוחה, פגיעה, בסכנה ודאית, בסכנה חמורה, בסכנה קריטית ונכחדה. ב-2003 הציעה קבוצת מומחים מטעם אונסק״ו תשעה גורמים של חיוניות השפה. הראשון שבהם הוא ההעברה הבין-דורית; בין האחרים נמנים מספר הדוברים ושיעורם באוכלוסייה, התחומים שבהם משתמשים בשפה, ועמדות הקהילה והמדינה. האטלס הזה לוקח את דרגות החיוניות מ-Glottolog, שהסולם שלו מותאם לסולם של אונסק״ו, ומסמן גם שפות מתעוררות: שפות שאין להן דוברים ילידיים ושלומדים אותן ומשתמשים בהן מחדש.
החייאה היא מאמץ מכוון לעצור את התהליך הזה או להפוך את כיוונו. הסוציו-בלשן האמריקאי ג׳ושוע פישמן טען בספרו Reversing Language Shift (1991) שבתי ספר, משרדי ממשלה ותקשורת אינם מספיקים אם השפה אינה חוזרת להיות שפת הבית והשכונה. שלושת המקרים העיקריים בדף הזה – ולשית, מאורית ומאנית – יצאו מנקודות פתיחה שונות מאוד.
מושגי יסוד
מונחים המשמשים בחקר שפות בסכנת הכחדה ובדף הזה:
- מעתק לשוני
- מעבר הדרגתי של קהילה משפה אחת לאחרת, בדרך כלל לשפת הרוב. הוא עובר בשלב של דו-לשוניות, שבו השפה המקורית נסוגה מן המינהל, מבתי הספר ולבסוף גם מן המשפחות.מאורים שעברו לערים אחרי מלחמת העולם השנייה עברו לאנגלית, וילדיהם לעתים קרובות כבר לא דיברו מאורית.
- העברה בין-דורית
- העברת השפה מהורים ומסבים לילדים כשפת אם. במסגרת של אונסק״ו (2003) זהו גורם החיוניות הראשון והנפוץ ביותר בשימוש; שפה קטנה שעדיין עוברת בבית יכולה להיות יציבה יותר משפה גדולה שכבר אינה מועברת.באי מאן הפסיקו ההורים במאה ה-19 לדבר מאנית עם ילדיהם, משום שראו באנגלית שפה מועילה יותר.
- סולם אונסק״ו
- שש דרגות, מבטוחה ועד נכחדה, כפי שהן מופיעות ב-Atlas of the World's Languages in Danger (Moseley 2010). בשפה פגיעה עדיין מדברים ילדים, אבל רק בחלק מתחומי החיים; שפה בסכנה ודאית ילדים כבר אינם לומדים בבית; בשפה בסכנה קריטית הדוברים הצעירים ביותר הם בני דור הסבים ומעלה, והם מדברים בה באופן חלקי ולעתים רחוקות.באטלס הזה (לפי Glottolog) הוולשית פגיעה, המאורית בסכנה ודאית, המאנית מתעוררת והעברית החדשה בטוחה.
- שפה מתעוררת
- שפה שאיבדה את דובריה הילידיים, אבל לומדים אותה ומשתמשים בה מחדש, בדרך כלל על סמך מקורות כתובים והקלטות. מונח קרוב הוא שפה רדומה (sleeping language); מחברים רבים נמנעים מן המילה "מתה", משום שאפשר להעיר שפה מחדש. האטלס הזה מציג שפות מתעוררות כדרגה נפרדת; בסולם של Glottolog, כפי שהוא מותאם לסולם של אונסק״ו, הן נחשבות לנכחדות. אונסק״ו עצמה מסווגת שפות כאלה לפעמים אחרת.מאנית וקורנית: מתעוררות באטלס הזה, ואונסק״ו מונה אותן כיום כשפות בסכנה קריטית.
- קן שפה
- גן ילדים שבו דוברים מבוגרים מדברים עם ילדים קטנים כל היום אך ורק בשפה שבסכנה. הוא נשען על כך שילדים קטנים רוכשים שפה באופן טבעי אם הם שומעים אותה מספיק.ה-kōhanga reo המאוריים (מילולית "קן שפה"), מאז 1982; ה-Pūnana Leo בהוואי נבנו בדגם שלהם.
- בית ספר בשיטת טבילה לשונית
- בית ספר שבו כל המקצועות, או כמעט כולם, נלמדים בשפה שבסכנה, ולא רק השפה עצמה.kura kaupapa Māori המאוריים, Bunscoill Ghaelgagh המאני, בתי ספר בוויילס שהלימוד בהם בוולשית.
- דוברים חדשים
- אנשים שלמדו שפה מחוץ למשפחה – בבית הספר, בשיעורים או בכוחות עצמם – ומשתמשים בה באופן פעיל. בשפות שעברו החייאה הם לעתים קרובות הרוב, ודיבורם עשוי להיות שונה מזה של הדוברים הילידיים האחרונים בהגייה ובאוצר המילים.כמעט כל דוברי המאנית כיום; וגם צעירים רבים דוברי ולשית ומאורית שלמדו את השפה בבית הספר.
ולשית: מיעוט בארצו שלו
הוולשית (Cymraeg) היא שפה קלטית מן הענף הבריתוני, קרובה לברטונית ולקורנית, ומדברים בה בוויילס ברציפות מאז ראשית ימי הביניים. אלא שחוקי 1535 ו-1542 צירפו את ויילס למערכת המשפט האנגלית, והראשון שבהם שמר את המשרות הציבוריות למי שהשתמשו באנגלית. הכתיבה בוולשית נמשכה בכל זאת; לפי הדעה הרווחת, תרם לכך רבות תרגום המקרא של ויליאם מורגן מ-1588, שנעשה לדגם של השפה הספרותית.
במאה ה-19 נעשתה הוולשית לשפה שלא היה לה מקום בבית הספר. דוח ממשלתי על החינוך בוויילס, שפורסם ב-1847, ביזה את השפה הוולשית ואת מוסר הוולשים, ונודע בוויילס בשם בגידת הספרים הכחולים (Brad y Llyfrau Gleision). הלימוד התנהל באנגלית גם במקומות שבהם התלמידים כמעט לא הבינו אותה, ובתי ספר אחדים השתמשו ב-Welsh Not, חתיכת עץ שתלו על ילד שנתפס מדבר ולשית. הורים רבים תמכו בעצמם בלימוד באנגלית, משום שראו בו דרך להתקדם בחיים.
המפקד מתעד את הנסיגה. ב-1891 דיברו ולשית 54% מתושבי ויילס בני שלוש ומעלה (910,289 איש); עד 1981 ירד השיעור ל-19% בלבד (503,532), המספר המוחלט הנמוך ביותר בסדרת המפקדים. ובכל זאת הוולשית לא חדלה מעולם להיות שפתם הראשונה של חלק מן הילדים, בייחוד בצפון המדינה ובמערבה.
שלטים דו-לשוניים בוויילס
ולשית: בתי ספר, טלוויזיה וחקיקה
ההתחדשות החלה בחינוך. ב-1939 ייסד איפאן אב אואן אדוארדס באבריסטווית את בית הספר היסודי הראשון שהלימוד בו בוולשית (Ysgol Gymraeg Aberystwyth), וב-1956 נפתח בריל בית הספר העל-יסודי הראשון שהלימוד בו בוולשית (Ysgol Glan Clwyd). אגודת השפה הוולשית (Cymdeithas yr Iaith Gymraeg), שנוסדה ב-1962, נאבקה – בין השאר בדרכים של אי-ציות אזרחי – למען הוולשית במינהל הציבורי, בשלטי הדרכים ובשידורים. ערוץ הטלוויזיה בוולשית S4C החל לשדר ב-1982.
אחר כך באה החקיקה. חוק השפה הוולשית מ-1967 הבטיח את הזכות לדבר ולשית בהליכים משפטיים בוויילס. חוק השפה הוולשית מ-1993 קבע את העיקרון שבעניינים ציבוריים ובמערכת המשפט בוויילס יש להתייחס לוולשית ולאנגלית על בסיס של שוויון, במידה שהדבר סביר ומעשי; הוא הקים את מועצת השפה הוולשית וחייב גופים ציבוריים לגבש תוכניות לשימוש בוולשית. צו השפה הוולשית (ויילס) מ-2011 (Welsh Language (Wales) Measure 2011), שהעבירה האספה הלאומית של ויילס דאז, העניק לוולשית מעמד רשמי מפורש והחליף את המועצה בנציב לשפה הוולשית, שבסמכותו לאכוף את חובותיהם של גופים ציבוריים ושל חברות אחדות.
במפקד 2021 אמרו 538,300 מתושבי ויילס בני שלוש ומעלה, או 17.8%, שהם יודעים לדבר ולשית. זה יותר מאשר ב-1981 או ב-1991, אבל השיעור הנמוך ביותר בתולדות המפקד, וירידה מ-20.8% ב-2001. סקרי מדגם כמו Annual Population Survey מראים בעקביות מספרים גבוהים יותר, בעיקר משום שהם מנסחים את השאלה אחרת ואנשים מעריכים את יכולתם אחרת. באסטרטגיה Cymraeg 2050 הציבה ממשלת ויילס יעד של מיליון דוברים עד 2050.
מאורית: משפת הרוב לשפת מיעוט
המאורית (te reo Māori) היא השפה הפולינזית המזרחית של העם הילידי של ניו זילנד, והחברה הדרומית ביותר במשפחה האוסטרונזית. במאה ה-19 דיברו בה רוב המאורים, ובאזורים הכפריים ידעו אותה גם ילדים אחדים של מתיישבים. מדיניות החינוך, לעומת זאת, קידמה את האנגלית: פקודת החינוך מ-1847 קבעה אותה כשפה העיקרית של בתי הספר, ובראשית המאה ה-20 נענשו תלמידים מאורים, לעתים קרובות בעונש גופני, על שדיברו מאורית בכיתה או בחצר בית הספר. הורים רבים השלימו עם זה, משום שרצו שילדיהם יצליחו בחברה דוברת אנגלית.
עד מלחמת העולם השנייה נשארה המאורית שפתם הראשונה של רוב המאורים. הנסיגה הואצה אחרי המלחמה, כשמאורים רבים עברו לערים וילדים גדלו הרחק מן הסבים והסבתות, שמילאו באופן מסורתי תפקיד גדול בחיי המשפחה. עד שנות ה-80 דיברו בשפה ברמה של דוברים ילידיים פחות מ-20% מן המאורים, ורבים מהם כבר לא השתמשו בה בבית. כבר בשנות ה-70 נאבקו קבוצות של צעירים מאורים, ובהן Ngā Tamatoa, ללימוד מאורית בבתי הספר; ב-1972 הוגשה לפרלמנט עצומה עם עשרות אלפי חתימות. שבוע השפה המאורית (Te Wiki o te Reo Māori) נערך מדי שנה מאז 1975.
קנים, בתי ספר ומעמד רשמי
הכלי המוכר ביותר של ההחייאה המאורית הוא ה-kōhanga reo, מילולית "קן שפה". הראשון נפתח ב-1982 בוואינואיומטה שליד ולינגטון, וכעבור שלוש שנים היו יותר מ-300. אלה גני ילדים לילדים עד גיל שש שמדברים בהם מאורית בלבד, ומנהלות אותם המשפחות עצמן (whānau) בשיתוף זקנים מכובדים (kaumātua). אחריהם באו kura kaupapa Māori, בתי ספר שהלימוד בהם במאורית – הראשון ב-1985 – שמעמדם נקבע בחוק החינוך מ-1989. קהילות אחרות אימצו את רעיון קיני השפה, ובהן ההוואים (Pūnana Leo).
ב-1986 קבע בית הדין של ואיטנגי, הדן בתביעות של מאורים מכוח אמנת ואיטנגי (1840), שהשפה המאורית היא taonga, אוצר המוגן באמנה. הפרלמנט חוקק אז את חוק השפה המאורית מ-1987, שהפך את המאורית לשפה רשמית, הבטיח את הזכות להשתמש בה בבית המשפט והקים את נציבות השפה המאורית (כיום Te Taura Whiri i te Reo Māori). ב-2016 הוחלף החוק ב-Te Ture mō Te Reo Māori.
במפקד 2023 אמרו 213,849 מתושבי ניו זילנד (4.3%) שהם מסוגלים לנהל שיחה על נושאים יומיומיים במאורית, לעומת 148,395 ב-2013. בקרב בני המוצא המאורי עמד השיעור על 20.5%. רמת השליטה של הדוברים האלה שונה מאוד, ורק מיעוט מהם משתמשים במאורית כשפתם העיקרית בבית. ב-2011 הזהיר בית הדין של ואיטנגי שאחרי התחייה של ממש בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 ובאמצען השפה שוב נחלשת, בין השאר בגלל אובדן הדוברים הילידיים המבוגרים שהובילו את ההחייאה.
מאנית: השפה שלא נעלמה
המאנית (Gaelg) היא השפה הקלטית הגוידלית של האי מאן שבים האירי, קרובה מאוד לאירית ולגאלית הסקוטית. הנרי ג׳נר העריך ב-1874 שכ-30% מתושבי האי עדיין דיברו בה. אלא שההורים הפסיקו להעביר אותה לילדיהם, משום שראו באנגלית שפה מועילה יותר, ובמפקד 1961 דיווחו רק 165 איש שהם יודעים מאנית.
אגודת השפה המאנית (Yn Çheshaght Ghailckagh) נוסדה ב-1899. עד אמצע המאה ה-20 נותרו רק דוברים ילידיים קשישים מעטים; ב-1948, ביוזמת איימון דה ואלרה, הקליטה אותם הוועדה האירית לפולקלור, וההקלטות סייעו מאוחר יותר להחייאה. נד מאדרל, שמת ב-27 בדצמבר 1974, מתואר לעתים קרובות כדובר הילידי האחרון של המאנית – ובמדויק יותר, כאדם האחרון שגדל בקהילה שבה המאנית הייתה שפת היומיום. "הדובר האחרון" הוא תמיד הפשטה מסוימת כשמדובר בשפות גוועות, משום שהגבול בין דוברים ילידיים, אנשים ששמעו את השפה רק בילדותם ומי שלמדו אותה מאוחר יותר נוטה להיות מטושטש.
המאנית לא יצאה מכלל שימוש לגמרי. חובבים למדו אותה מן הדוברים האחרונים וממקורות כתובים, ובהם התרגום המאני של המקרא, שיצא לאור לראשונה בשלמותו בכרך אחד ב-1775. ב-1992 הוקמה יחידה לשפה המאנית בראשות בריאן סטואל, וכיום מלמדים מאנית כמקצוע בחירה בכל בתי הספר היסודיים והעל-יסודיים באי. Bunscoill Ghaelgagh, בית ספר יסודי בסנט ג׳ונס, מלמד כמעט את כל המקצועות במאנית (ב-2016 למדו בו 67 תלמידים), וגני המשחקים Mooinjer Veggey מקרבים את השפה לילדים צעירים עוד יותר. הרומן הראשון במאנית ראה אור ב-2006.
במפקד 2021 דיווחו יותר מ-2,000 מתושבי האי על ידיעה כלשהי של מאנית, כמעט כולם כשפה שנייה; אם ילדים שגדלו במאנית מלידה נחשבים לדוברים ילידיים חדשים – זו שאלה שנויה במחלוקת. ב-2009 מנה Atlas of the World's Languages in Danger של אונסק״ו את המאנית כשפה נכחדת, אף שמאות אנשים באי דיברו בה; מאוחר יותר שינתה אונסק״ו את סיווגה לשפה בסכנה קריטית. האטלס הזה, בעקבות Glottolog (מקור: ElCat), מונה את המאנית כשפה מתעוררת.
עברית: מקרה יוצא דופן
העברית (ivrit) היא, לפי ההכרה הרווחת, המקרה היחיד של שפה שלא היו לה דוברים ילידיים במשך מאות שנים וחזרה להיות שפת האם של קהילה שלמה – והיום של מיליוני אנשים. היא חדלה להיות שפת אם בשלהי העת העתיקה, אבל מעולם לא חדלו לכתוב ולקרוא בה: היא שימשה לתפילה, ללימוד ולספרות, וכאמצעי תקשורת בין קהילות יהודיות בעלות שפות אם שונות. תחיית הלשון העברית לא התחילה אפוא מאפס. מה שחסר היו מילים לעולם המודרני, ובעיקר משפחות שיעבירו את השפה לילדיהן.
את תחיית הלשון מקשרים בדרך כלל עם אליעזר בן־יהודה (1858–1922), שהשתקע בירושלים ב-1881, דיבר בביתו עברית בלבד, הוציא לאור עיתונים עבריים, חידש מילים והחל לחבר מילון גדול. בנו איתמר בן־אב״י (נולד ב-1882) מתואר לעתים קרובות כדובר הילידי הראשון של העברית החדשה. לפי הדעה הרווחת, עם זאת, תפקידו של בן־יהודה היה בעיקר של יוזם ושל סמל. מה שהכריע היו בתי הספר העבריים במושבות החקלאיות של העולים – בראשון לציון, למשל, התנהל הלימוד כולו בעברית מ-1886 – והילדים שאימצו את העברית כשפתם שלהם. ועד הלשון העברית, קודמה של האקדמיה ללשון העברית (1953), נוסד ב-1890; ב-1922 נעשתה העברית לאחת השפות הרשמיות של פלשתינה (א״י) שתחת המנדט הבריטי, ומאז 1948 היא שפה רשמית של ישראל. הדף על העברים והארמים מספר את הסיפור בפירוט רב יותר.
את ההצלחה כאן מסבירים בדרך כלל בצירוף נסיבות שקשה לשחזר במקום אחר: עולים בעלי שפות אם שונות נזקקו לשפה משותפת, לעברית הייתה מסורת כתובה עשירה, ובעיני הקהילה החדשה היא הייתה סמל של התחדשות לאומית. עד כמה השפה שהוחייתה שונה מן השפה הקדומה – בכך חלוקות הדעות. הבלשן גלעד צוקרמן טוען שהעברית הישראלית של ימינו היא שפה היברידית עם רכיב חזק של יידיש ושל שפות אירופיות בכלל; חוקרים אחרים מדגישים את הרציפות שלה עם העברית שקדמה לה בדקדוק ובאוצר המילים.
ארבע שפות במספרים
נתוני המפקדים משקפים את מה שאנשים אומרים על עצמם, וכל מדינה מנסחת את השאלה אחרת, ולכן אי אפשר להשוות בין השפות ישירות. דרגות הסכנה הן אלה שבהן משתמש האטלס הזה (Glottolog).
| שפה | אז | צעדים | היום |
|---|---|---|---|
| ולשית | 1891: 54% מתושבי ויילס (910,289 איש); 1981: 19% (503,532) | בתי ספר שהלימוד בהם בוולשית מ-1939; ערוץ הטלוויזיה S4C (1982); החוקים מ-1967, 1993 ו-2011 | 2021: 538,300 איש, 17.8% (מפקד); פגיעה |
| מאורית | שפתם הראשונה של רוב המאורים עד מלחמת העולם השנייה; עד שנות ה-80 פחות מ-20% מן המאורים ברמה של דוברים ילידיים | kōhanga reo (1982), kura kaupapa Māori (1985), שפה רשמית (1987) | 2023: 213,849 איש, 4.3% מן האוכלוסייה, מסוגלים לנהל שיחה (מפקד); בסכנה ודאית |
| מאנית | 1874: כ-30% מתושבי האי (הערכה של ה׳ ג׳נר); 1961: 165 איש (מפקד) | Yn Çheshaght Ghailckagh (1899); הקלטות של הדוברים האחרונים (1948); לימוד שיטתי בבתי הספר מ-1992; Bunscoill Ghaelgagh | 2021: יותר מ-2,000 איש עם ידיעה כלשהי (מפקד); מתעוררת, לפי אונסק״ו בסכנה קריטית |
| עברית | ללא דוברים ילידיים מסוף העת העתיקה (בערך 200–400 לספירה); שפת תפילה וכתיבה | בתי ספר עבריים במושבות (משנות ה-80 של המאה ה-19); שפה רשמית של פלשתינה (א״י) המנדטורית (1922) ושל ישראל (1948) | כ-9 מיליון דוברים, מהם כ-5 מיליון ילידיים (Ethnologue 2018); בטוחה |
ציר זמן
- 1535 ו-1542חוקים מצרפים את ויילס למערכת המשפט האנגלית; הראשון שומר את המשרות הציבוריות למי שמשתמשים באנגלית.
- 1847הדוח על החינוך בוויילס המכונה בגידת הספרים הכחולים; בניו זילנד פקודת החינוך מקדמת את האנגלית.
- 1899נוסדת אגודת השפה המאנית (Yn Çheshaght Ghailckagh).
- 1922העברית נעשית לאחת השפות הרשמיות של פלשתינה (א״י) המנדטורית.
- 1939בית הספר היסודי הראשון שהלימוד בו בוולשית נפתח באבריסטווית.
- 1948הוועדה האירית לפולקלור מקליטה את הדוברים הילידיים האחרונים של המאנית.
- 1962נוסדת אגודת השפה הוולשית (Cymdeithas yr Iaith Gymraeg).
- 27 בדצמבר 1974מותו של נד מאדרל, המתואר בדרך כלל כדובר הילידי האחרון של המאנית.
- 1975שבוע השפה המאורית הראשון (Te Wiki o te Reo Māori).
- 1982ה-kōhanga reo הראשון נפתח בוואינואיומטה; הערוץ בוולשית S4C מתחיל לשדר.
- 1987חוק השפה המאורית הופך את המאורית לשפה רשמית של ניו זילנד.
- 1993חוק השפה הוולשית: יש להתייחס לוולשית ולאנגלית באופן שווה בעניינים ציבוריים בוויילס.
- 2009אונסק״ו מונה את המאנית כשפה נכחדת; מאוחר יותר הסיווג משתנה לשפה בסכנה קריטית.
- 2011הוולשית זוכה למעמד רשמי בוויילס (Welsh Language (Wales) Measure 2011).
שפות על הגלובוס
הקישו על שפה כדי להציג אותה על הגלובוס:
מקורות וקריאה נוספת
- Joshua A. Fishman: Reversing Language Shift. Theoretical and Empirical Foundations of Assistance to Threatened Languages. Multilingual Matters 1991.
- David Crystal: Language Death. Cambridge University Press 2000.
- Leanne Hinton, Ken Hale (עורכים): The Green Book of Language Revitalization in Practice. Academic Press 2001.
- Lenore A. Grenoble, Lindsay J. Whaley: Saving Languages. An Introduction to Language Revitalization. Cambridge University Press 2006.
- Christopher Moseley (עורך): Atlas of the World's Languages in Danger. מהדורה שלישית, UNESCO Publishing 2010.
- Ghil'ad Zuckermann: Revivalistics. From the Genesis of Israeli to Language Reclamation in Australia and Beyond. Oxford University Press 2020.